בשבועות האחרונים ממשיך המצב בלבנון להתדרדר והממשל ממשיך לאבד שליטה בתחומים הולכים וגדלים. המלחמה בסוריה משפיעה באופן ישיר על רמת הביטחון בתוך לבנון, וזו יורדת בהדרגה עד כדי הוצאת אזהרות מסע מצד מספר מדינות במטרה למנוע מאזרחיהן מלבקר בה.
לאחרונה חצו הארועים האלימים לראשונה רף שלא נחצה קודם במסגרת המאבק בין תומכי משטר אסד למתנגדיו בלבנון. הזרז לעליית רמת האלימות היתה הודעתו של מזכ"ל חזבאללה, חסן נצראללה, בחודש מאי האחרון, שארגונו מעורב בלחימה בסוריה וימשיך להיות מעורב בה "ככל שיידרש", בניגוד לעמדת כל הזרמים האחרים בלבנון. מאז המשיך נצראללה להצדיק בנאומיו את לחימת אנשיו בסוריה ואף הודיע שהוא מוכן להשתתף בלחימה באופן אישי.
מול גישה זו יצאו לא רק אישי ציבור ממגוון הקשת הפוליטית בלבנון, אלא גם אנשי דת בכירים מחוץ ללבנון. הבולט ביניהם הוא יוסף קרדאוי, הפוסק המשפיע ביותר כיום בעולם הסוני, שקרא לכל סוני להגיע לסוריה וללבנון וללחום נגד משטר אסד ונגד חזבאללה. על רקע זה התחדד העימות הסוני-שיעי בלבנון, שאיננו מתבטא רק בחלוקה לשני הגושים הפוליטיים המרכזיים ("8 במארס" השיעי ו- "14 במארס" הסוני), אלא גם בעימותים מזויינים בעיר טריפולי, בחטיפות הדדיות, בהפגזות בלבנון מצד צבא סוריה והאופוזיציה, ולאחרונה בפיגועים נגד מטרות המזוהות עם חזבאללה במחאה על השתתפותה בלחימה בסוריה.
לאחר חודשים רבים של איומים מילוליים נגד חזבאללה מצד גורמי אופוזיציה סוריים וארגונים סונים סלפיים בלבנון, תורגמו האיומים בשבועות האחרונים לפיגועים של ממש במעוזה של חזבאללה באזור הדאחיה בפרברי בירות. במאי האחרון נורו רקטות שגרמו נזק לרכוש, ביולי, ערב הרמדאן, התפוצצה מכונית תופת בסמוך לסופרמרקט ופצעה עשרות, ובאוגוסט התפוצצה מכונית תופת נוספת והרגה כ-25 איש ופצעה מאות. לפי דיווחים בלבנון, הפיגועים גרמו לשינוי מהותי בתחושת הביטחון של השיעים בדאחיה ואמצעי הביטחון הדרקוניים שננקטים שם מפריעים לשיגרת החיים. תושבים תיארו תחושה דומה למצב בעיראק בעת שערכו ביקורים באתרי קודש – חוסר ביטחון וציפייה לפיגוע בכל רגע. התגובה לא אחרה לבוא אתמול, עם פיצוץ שתי מכוניות תופת בעת תפילות הצהרים של יום שישי בסמוך לשני מסגדים בעיר טריפולי, המזוהים עם הזרם הסלפי בלבנון. היה זה הפיגוע הקטלני ביותר בלבנון מאז סיום מלחמת האזרחים ב-1990, שגבה לפחות 45 הרוגים ומאות פצועים.
אירוע אחר שהאפיל החודש על ארועי הביטחון היומיומיים בלבנון היה חטיפתם של קברניט וטייס משנה של חברת התעופה התורכית. החטיפה מהווה כנראה נסיון נוסף מצד השיעים של לבנון ללחוץ על ממשלת תורכיה שתביא לשחרורם של תשעה חטופים שיעים המוחזקים בידי אחד מארגוני האופוזיציה הסוריים מאז מאי 2012. תורכיה, כזכור, היא הפטרון העיקרי של ארגוני האופוזיציה למשטר אסד בסוריה, ולכן היא מהווה מטרה להפעלת לחץ מצד משפחות החטופים הלבנונים.
לארועים אלה, ולרבים אחרים שקצרה היריעה מלהזכירם, מכנה משותף ברור – אזלת ידו של השלטון המרכזי בלבנון. הארועים שתוארו לעיל מתרחשים בעת משבר פוליטי שמשתק את יכולת השלטון המרכזי לאכוף את מרותו. ממשלת לבנון התפטרה במרס האחרון ומאז אין הסכמה על מתווה להקמת ממשלה חדשה. הפרלמנט לא התכנס באופן סדיר במשך חודשים רבים בשל חוסר הסכמה בין חבריו על סדר היום. הבחירות לפרלמנט שנועדו ליוני האחרון נדחו עד נובמבר 2014, בשל חוסר הסכמה על שיטת הבחירות. שירותי הביטחון הפנימי של לבנון מנוהלים בידי ממלא מקום מאז אפריל, וכהונתו של מפקד הצבא הוארכה ברגע האחרון, תוך חיכוכים פוליטיים, בהחלטה מנהלית. מצב זה מקשה על יכולת משילות אפקטיבית, שגם כך מהווה בעיה מובנת בשיטה הלבנונית, בשל הצורך בפשרה בינעדתית כתנאי הכרחי להשתתפות העדות במשחק הפוליטי.
העדר "בעל בית" בלבנון מאיץ את חוסר היציבות הביטחונית ומשחק לידי חזבאללה. בהעדר משילות של מוסדות השלטון עמדתיהם של ראש ממשלת המעבר או של הנשיא נתפסות כשוות ערך לעמדת כל גורם אחר בזירה הפוליטית. לכן "הצהרת בעבדא" מיוני 2012, שעליה הסכימו כל הזרמים הפוליטיים המרכזיים ושעיקרה תמיכה בחוסר התערבות ובנייטרליות של לבנון בכל הקשור לארועים באיזור ובמיוחד המשבר בסוריה – איננה נחשבת עוד בת תוקף: אין "בעל בית" שיקרא לסדר ויגבה מחיר ממי שהסכימו להצהרה אך פועלים בניגוד מוחלט למהותה.