תוחלת החיים הממוצעת עברה את גיל השבעים ובמדינות המפותחות אף ממשיכה לעלות. הזקנה כרוכה באבדן ובקושי חברתי, כלכלי ובריאותי, ולפעמים בתלות בילדים המבוגרים. גברים ונשים מ"דור הסנדוויץ'" ההולך וגדל, בעיקר בעולם המערבי, מוצאים את עצמם חצויים, מבחינה אישית, משפחתית וכלכלית, בין הוריהם הקשישים לבין ילדיהם ולעתים גם נכדיהם.
גם במדינות ערב מטפסת תוחלת החיים לאטה. הטיפול בקשישים מצריך משאבים רבים, נשים נכנסות למעגל ההשכלה והעבודה ואין די עובדי סיעוד המוסמכים לטפל באנשים בביתם. על בעיותיו המוכרות של דור הסנדוויץ' נוספת המוסכמה החברתית כי המאמין חייב לטפל בהוריו הקשישים עד יומם האחרון. עצם הרעיון להעביר את נטל הטיפול למוסדות מוסמכים או אנשי מקצוע נתקל בהתנגדות עזה מצד אנשי דת שמרנים ומתוייג כאימוץ "נורמות מערביות" של התנערות מההורים, הרחקתם מהחברה או "אימוץ כלב במקומם". המתנגדים גם אסרו על נשים מוסלמיות לעבוד בבתי אבות, גם אם יכסו את גופן ויעטפו את שיער ראשן, משום שיש בהם טיפול אישי לשני המינים ומזון ומשקה אסורים על פי הדת.
קשישים בפרישטינה, קוסובו (תמונה: CC BY-SA 3.0 ,FitimSelimi)
פוסקי הלכה מזכירים למאמינים כי הנביא מוחמד קרא לכבד כל קשיש, להיות סובלני ואדיב כלפיו ולעזור לו עד סוף חייו. לפי חדית'ים שונים, ההתקרבות לאל מותנית בתפילה ובכבוד לקשיש, והטיפול בהורים הוא ברכה שנפלה בחלקו של אדם וחובה שמילויה יכפר על כל חטאיו של המאמין ויכניסו לגן העדן. פרסומים על מקרי הזנחה והתעללות בקשישים במערב, ולצדם מקרים של המתת חסד, הובילו אנשי דת לבקר את היחס לקשישים במערב ולעודד מוסלמים לתת צדקה לקשישים ולטפל בהוריהם, בבחינת דוגמה אישית. "זריקת" ההורים בבתי אבות, לשיטת אנשי הדת הללו, משמעה הזנחתם, שכן גם אם הטיפול בבית האבות הוא הולם ומקצועי הוא חסר חום ואהבה לקשישים. הפוסקים מסכימים ביניהם כי "הימצאותם של הורינו בביתנו היא ברכה. כך גם הדורות יכירו אחד את השני, הסבים ייהנו מחברת הנכדים, ולהיפך".
אולם בני דור הסנדוויץ' ופוסקי הלכה מוסלמים מתונים במערב חווים את המציאות המורכבת ומבקשים למצוא לה פתרון אמתי, שמצד אחד יענה על צרכיהם של הקשישים ומצד שני לא יכבול את ידי ילדיהם לנורמות שאינן ניתנות עוד ליישום. רבים חוששים מהסטיגמה החברתית של "זריקת ההורים לבית אבות" ומבקשים שינוי מחשבתי: הגברת מודעות לזקנה בחברה המוסלמית בעידן המודרני והקמת בתי אבות אסלאמיים במערב.
באסלאם הוסטי התגבשה הדעה שיש להקים בית אבות אסלאמי לצד מסגד, ומאפייני בית האבות האסלאמי נדונו במספר פתוות. הדיור המוגן הדתי אמור לכבד את הבידול המגדרי הן בשיכון הן בטיפול, להציע מזון ומשקה "חלאל" ותרופות שאינן מכילות מרכיבים האסורים על פי הדת. הטיפול בקשישים יהיה בשפה הערבית והם ייעטפו בחום, באהבה ובתמיכה רגשית. גישה זו כבר מיושמת במקומות שונים במערב. פוסקי הלכה באוהיו שבארצות הברית, למשל, הציעו לבנות בית אבות ליד מסגד, ועמיתיהם באוסטרליה יזמו את בנייתו של קומפלקס ובו מסגד ובית לדיור מוגן עם חלוקה מגדרית. ברחבי יבשת אירופה הוקמו עד כה מספר בתי אבות אסלאמיים ברוח זו.
