גם במדינות אפריקה ניכר עניין רב במערכת הבחירות בארצות הברית. עם פרסום התוצאות וההכרזה על דונלד טראמפ כנשיא ה-45 של ארצות הברית היו התגובות באפריקה, כמו בעולם כולו, מעורבות. בתקשורת המערבית סוקרו הצהרותיהם הדיפלומטיות של מנהיגים אפריקאים או גולשים בטוויטר שהביעו מורת רוח מהתוצאות, ובמאמר שפורסם באתר The Hill שבוע לפני הבחירות הוזכר כי גם בסקרים במדינות אפריקאיות מסוימות הועדפה הילארי קלינטון כנשיאה. עם זאת, כפי שעלה במאמר ובתגובותיהם של אפריקאים אזרחי מדינות שונות ברשתות החברתיות, ישנה תמיכה לא-מבוטלת בנצחונו של טראמפ.
ככלל, בכל הנוגע למדיניות ולפעילות של נשיאים אמריקאים באפריקה, בקרב רבים במדינות שונות ביבשת ישנה אהדה רבה יותר כלפי נשיאים רפובליקאים מאשר דמוקרטים. קלינטון, כמועמדת דמוקרטית וכמזכירת המדינה לשעבר, ייצגה את דרכו של הנשיא ברק אובמה, ובהמשך אף נטתה שמאלה. אולם היא נתפסה, במידה רבה של צדק, כמייצגת הממסד הדמוקרטי ה"ישן".
גם נישואיה לביל קלינטון השפיעו על דימויה באפריקה. בשנות התשעים של המאה הקודמת התחוללו תהליכי דמוקרטיזציה באפריקה, בין היתר בדרום אפריקה לאחר נפילת משטר האפרטהייד, באתיופיה לאחר נפילת הדיקטטורה וכינונה של אריתריאה, וברואנדה לאחר רצח העם. בשנת 1998 דיבר הנשיא ביל קלינטון על "דור חדש של מנהיגים אפריקאים" המחויבים לערכים דמוקרטיים, בהתייחסו בעיקר ליוורי מוסבני באוגנדה, מלס זינאווי באתיופיה, איסיאס אפוורקי באריתריאה ופול קגאמה ברואנדה.
בחלוף עשרים שנה, רוב המנהיגים הללו עדיין אוחזים ברסן השלטון במדינותיהם, ומשטריהם רחוקים שנות אור מדמוקרטיה. על רקע זה, המדיניות של הממשלים הדמוקרטיים האחרונים בארצות הברית נתפסת על ידי רבים מאזרחי מדינות אפריקה כאפולוגטית בנוגע למנהיגים הללו ואחרים. אזרחים אלה מאמינים כי השילוב בין אינטרסים אמריקאים צרים במדינות שונות, בשילוב עם תחושת אשמה (למשל על אי-ההתערבות ברצח העם ברואנדה), מסייעים לשימורם של שלטונות דיקטטוריים ביבשת.
אלה הסבורים כך מקווים כי ממשל רפובליקני יביא לשינוי. בזירה הסודאנית, לדוגמה, נשמעו טענות בקרב אנשים שנפגעו מהאלימות הפנימית כי הממשל הרפובליקני של ג'ורג' בוש תרם הרבה יותר מממשל אובמה למודעות למשברים בסודאן ולניסיונות הסיוע לדארפור. סנטימנטים אנטי-ערביים ואף אנטי-אסלאמיים, המאפיינים כיום דארפורים רבים, הביאו כמה מהם להביע תמיכה בניצחונו של טראמפ.
יבשת אפריקה נזכרה מספר פעמים במערכת הבחירות האמריקנית – לרוב באופן ציני. דוגמה אחת לכך היא ההשוואה שערך מגיש תכנית הסאטירה The Daily Show, הדרום-אפריקאי טרבור נוח, בין טראמפ לבין שורה של מנהיגים אפריקאים בעבר ובהווה, חלקם דיקטטורים. התפיסה הרווחת של טראמפ כבלתי כשיר לנשיאות וכחותר תחת ערכים דמוקרטיים הביאה את נוח לטעון כי זהו ה"נשיא האפריקאי" של ארצות הברית. למרות שתדמיתו של טראמפ כמעין עריץ בהתהוות, הפועל על דעת עצמו, מתיישבת עם הסטריאוטיפ הרווח לגבי מנהיגים אפריקאים רבים, אחת הפרשנויות לתמיכה לה הוא זוכה בקרב אפריקאים מדברת על עלייתו כמועמד אנטי-ממסדי, המשקף סטייה מהמנגנון המפלגתי המקובל וחתירה תחת האליטות השלטוניות הקיימות.
אזכור נוסף בתקשורת המערבית לתמיכתם של אפריקאים בטראמפ עלה ביחס לתמיכה הנלהבת שהביע מליק, אחיו למחצה של הנשיא אובמה, בטראמפ. מעבר לשאלת היחסים המתוחים בין האחים, מליק הקנייתי הביע מורת רוח ממדיניותו של ממשל אובמה באפריקה. הוא ציין כדוגמה את ההתערבות האמריקנית בלוב, שהובילה למותו של מועמר קדאפי (אשר נחשב על ידי רבים באפריקה למנהיג דגול), ואת ההתערבות האמריקאית למען זכויותיהם של להט"בים, הנרדפים במדינות שונות ביבשת. העמדות אותן הביע מליק אובמה חזרו בהתבטאויותיהם של אפריקאים ממוצאים שונים לפני ואחרי הבחירות. למשל, בפוסט שכתב צעיר ניגרי בפייסבוק, הוא הסביר את תמיכתו בטראמפ בטענה כי "אובמה והילארי קידמו אורחות חיים רעים ובלתי מוסריים ליבשת אפריקה הענייה".
אחד הגורמים לניצחונו של טראמפ הוא תמיכתם של אמריקאים רבים, מקרב מגזרים ומעמדות שונים, בערכים גזעניים, קסנופוביים ושוביניסטיים שהציגו טראמפ ואנשיו במסע הבחירות. בעוד שמרבית בוחריו של טראמפ הם גברים לבנים, הסקרים מראים כי על מצביעיו נמנים גם בני מיעוטים שהותקפו על ידי טראמפ, צוותו ותומכיהם: שחורים, היספאנים, אסיאתים, יהודים, להט"בים ונשים. נראה כי בדומה לאלו, אפריקאים רבים – בהם מוסלמים ומהגרים – אינם נרתעים מהתבטאויותיו האנטי-מוסלמיות של טראמפ, מהצהרותיו על הקשחת מדיניות ההגירה לארצות הברית ומשתיקתו לנוכח התמיכה הרבה לה זכה מגורמים גזעניים לבנים.
