כתבה שניה ואחרונה
בעוד שהקהילה היהודית באמריקה מבוססת למדי מבחינה כלכלית, רק דורות ספורים מפרידים בינה ובין חוויות של הגירה ואפליה. רוב היהודים האמריקאים קושרים את ההזדמנויות שזכו להן בדרכם להשגת החלום האמריקאי עם מדיניותה של המפלגה הדמוקרטית בדורות האחרונים. המאבק להשגת זכויות אזרח עבור הקהילה האפרו-אמריקאית הדהד בעוצמה רבה בקרב יהודי אמריקה, שתמכו מאוד בתנועה לזכויות האזרח ואף נהנו מן השינויים החברתיים שכוננו חברה אמריקאית המשלבת מיעוטים, ואשר יש בה הזדמנויות כלכליות וחברתיות לרבים ולא רק ל"לבנים, אנגלו-סקסים, פרוטסטנטים" (WASPs). אמנם היחסים בין היהודים לשחורים היו לא אחת קשים, אולם שתי הקהילות גם חולקות זו עם זו התנסויות היסטוריות של דיכוי ואפליה.
מבחינה היסטורית, הקואליציה של המפלגה הדמוקרטית משקפת נרטיב של הכלה גדלה והולכת. הנשיא הקתולי הראשון היה דמוקרט. הנשיא השחור הראשון הוא דמוקרט. המועמדת הראשונה למשרת סגן הנשיא הייתה דמוקרטית. והמועמד היהודי הראשון למשרת סגן הנשיא היה דמוקרט. בנוסף, 35 מתוך 36 חברי הקונגרס היהודיים הם דמוקרטים. בניגוד לכך, המפלגה הרפובליקנית נעשית, במידה הולכת וגוברת, מפלגה פרוטסטנטית לבנה. הקולות הרפובליקניים החזקים ביותר הם אלה של הימין הדתי, המנסה לפרק את "חומת ההפרדה בין דת למדינה" של תומס ג'פרסון, ושל אנשי "מסיבת התה" המתנגדים לכל הפעילויות הפרוגרסיביות של הממשל, בעוד שרוב יהודי אמריקה רואים בהם התקדמות חברתית. כך, למשל, סקר שנערך לאחרונה מראה שרק 12% מכלל יהודי אמריקה מרוצים מאנשי "מסיבת התה", לעומת 74% שאינם מרוצים. בעוד המפלגה הרפובליקנית ניסתה להשתמש בישראל כדי לפנות ליהודי אמריקה (וכן לנוצרים האוונגליסטים), הם זכו להצלחה מעטה יחסית מחוץ לקהילה האורתודוקסית. בעולם היהודי שלאחר השואה, גם הישראלים וגם יהודי אמריקה מונעים על ידי פחדיהם העמוקים ביותר באשר להישרדותם של היהודים. היהודים בישראל רואים באסלאם הקיצוני במזרח התיכון את האיום הראשון במעלה על מדינתם, בעוד יהודי אמריקה רואים בנוצרים האוונגליסטים, המבקשים להפוך את ארצות הברית מחברה חילונית המעניקה מקום שווה לכל מיעוטיה לחברה נוצרית הדוחה את מיעוטיה, את האיום הראשון במעלה על מעמדם.
בסופו של דבר, קרוב לוודאי שהבחירות לנשיאות ארצות הברית, שכעת הן במהותן מרוץ בין שני אנשים, ברק אובמה ומיט רומני, יוכרעו על פי מצבה של הכלכלה האמריקאית ועל פי השאלה אם הקולות הצפים סוברים שהמדיניות של הנשיא אובמה מסוגלת לשנות את הכלכלה. כפי שהדברים נראים עתה, הכלכלה המשתפרת בהדרגה מבשרת טובות לנשיא, אף על פי שהדרך עדיין ארוכה ומלאת מהמורות, פיתולים ופניות.
בעוד האוכלוסייה היהודית אינה אלא 2.5% מכלל האוכלוסייה האמריקאית, השפעתה רבה יותר מחלקה היחסי באוכלוסייה, בשל שיעור ההצבעה הגבוה מאוד בקרב הבוחרים היהודים. אם הבחירות האלה תהיינה דומות לבחירות מן העבר הקרוב, סביר להניח שהן יוכרעו על ידי המדינות המתנדנדות הגדולות, כמו אוהיו, פנסילבניה ופלורידה – כולן מדינות שבהן יש אוכלוסיות גדולות של בוחרים יהודים. בעוד שאין זה סביר שהקול היהודי יקבע את התוצאה הסופית של הבחירות לנשיאות, ייתכן מאוד שיהיה לו חלק משמעותי בכמה מדינות מתנדנדות – וגם זאת מבשר טובות לסיכוייו של אובמה, הגדלים בהתמדה. ב-2008 זכה הנשיא בכל שלוש המדינות האלה, ולפי הסקרים האחרונים, הוא מוביל בכל אחת מהן.
יהודי ישראל ויהודי אמריקה יתבוננו בבחירות האלה מנקודות הראייה הגיאוגרפיות והפילוסופיות השונות שלהם בתוך העולם היהודי. במובן מסוים, שתי הקבוצות יראו את הבחירות מבעד להגדה של פסח שקראנו זה עתה, אבל, למרבה העניין, כל קהילה תקרא עמוד אחר. יהודי אמריקה מתבוננים בעולם מבעד למסגרת של הגולה, המצויה בתחילת ההגדה ומכירה בכך שעד לא מזמן כ"עבדים היינו לפרעה במצרים", בעוד בני-דודם הישראלים נמצאים כבר בסופו של ה"סדר", לאחר שהשקפתם כבר הוגדרה-מחדש ב"ארץ ישראל" שבה כל שנה היא "בשנה הבאה בירושלים".
Across the Hagadah: How American and Israeli Jews view each other and the Presidential Election
While the American Jewish community is relatively well-off financially, it is only a few generations removed from the experiences of migration and discrimination. Most American Jews see the opportunities they have had to achieve the American Dream as having been supported by the policies of the Democratic Party over the last several generations. The struggle to achieve Civil Rights for African-Americans resonates deeply with American Jews who strongly supported the Civil Rights movement and have benefited greatly from the social changes that established a much more inclusive American society in which economic and social opportunities were open to more than just WASPs. While the relationship between Jews and Blacks has often been difficult, the two are also bound together by the historical experiences of oppression and discrimination.
The Democratic Party coalition is historically one that reflects a narrative of greater inclusion. The first Catholic President was a Democrat. The first Black President was a Democrat. The first female nominee for Vice-President was a Democrat. And the first Jewish nominee for Vice-President was Democrat. In addition 35 of the 36 Jewish members of Congress are Democrats. By contrast, the Republican Party is becoming increasingly a white Protestant Party. The loudest Republican voices are those of the religious right which is attempting to tear down Thomas Jefferson’s “wall of separation between church and state” and the Tea Party which opposes all of the activist progressive activities of government that most American Jews view as social progress. For example, a recent poll showed that only 12% of American Jews approved of the Tea Party and 74% disapproved. While the Republican Party has tried to use Israel as a wedge to appeal to American Jews (as well as evangelical Christians) they have met with relatively little success outside of the Orthodox community. In a post-Holocaust Jewish world, both Israeli and American Jews are motivated by their own deepest fears about the Jewish survival. Israeli Jews see the primary threat to their state as coming from the Islamic extremism in the Middle East, while American Jews see the primary threat to their status as coming from fundamentalist Christians who seek to shift the United States from an inclusive secular state to exclusively Christian one.
Ultimately, the American Presidential election, which is now essentially a two man race between Barack Obama and Mitt Romney, is likely to be determined by the state of the American economy and whether or not swing voters see President Obama’s policies as turning the economy around. As things stand, the gradually improving economy bodes well for the President’s chances although there is a long and bumpy road ahead with many twists and turns. While the Jewish population is only 2.5% of the American population, it is somewhat more influential than that because of the extremely high level of Jewish voter turnout. If this election follows the pattern of other recent ones it will probably be determined by the electoral votes of the large swing states such as Ohio, Pennsylvania, and Florida – all of which have significant Jewish voting populations. While the Jewish vote is unlikely to determine the ultimate outcome of the Presidential election, it could well be a significant constituency in some swing states which also bodes well for President Obama’s steadily improve prospects. The President won all three of those states in 2008 and he leads in each of them in recent polls.
American Jews and Israeli Jews will be watching this election from their different geographic and philosophical vantage points within the Jewish universe. In a way, both groups will view the election through the Passover Hagadah that we so recently read, but interestingly enough each community is on different page. American Jews view the world through the Diaspora framework at the beginning of the Hagadah that recognizes that until quite recently “We were slaves in Egypt” while their Israeli cousins are at the end of Seder where their outlook has been redefined in Eretz Israel where every year is “Next Year in Jerusalem.”
Dr. David Albert is a political scientist specializing in American and Middle Eastern Politics; he lives in Austin, TX and teaches at Austin Community College and University of Texas – Extension. For comments and feedbacks: [email protected]
