כאשר פרופ' ישעיהו ליבוביץ נדרש לסוגיית "תורתם אומנותם" של החרדים הוא השיב כי הם מקדשים את הפולחן ולא את האמונה. לדידו כאשר כולאים צעירים בבית המדרש משחר עד שקיעה, ומעבר לה, תוך ניתוקם מהעולם בכלל וממשפחתם בפרט, מטשטשים הגבולות שהתורה הציבה בעצמה. הוא הדגים זאת בכך שאברך נשוי מעביר את יומו בלימודי קודש ואז שב באחת למציאות של אשתו העייפה, תלאות גידול הילדים וקשיי הפרנסה. אותו אברך יעדיף את הלימוד עם בני גילו על-פני גידול ילדיו ולקיחת חלק בפרנסתם. הוא סיכם זאת באומרו כי בעוד התורה שמה את הדגש על מצוות בין האדם לחברו הישיבות החרדיות שמות את הדגש על המצוות בין האדם למקום, קרי האל.
ליבוביץ קבע זאת בעת בה המדינה כמעט ולא היתה מעורבת בפרנסת האברכים. ספק אם היה שב על הדברים האלה אם היה יודע כי במציאות הכלכלית כיום פרנסת האברכים מובטחת בעוד זו של מרבית האוכלוסייה איננה. לאחרונה התפרסם מבנה התמיכה אותה מקבלים אלפי אברכים. עיון בה מגלה את הפרטים הבאים, אשר אומתו ע"י הביטוח הלאומי:
אברך בן 28, נשוי פלוס ארבעה ילדים. ימי חופשה צבורים: 365. שעות עבודה בפועל: 0. שכר יסוד מורכב ממלגת אברך בסך 1,800 ש"ח, הבטחת הכנסה 2,300 ש"ח, קצבת ילדים 3,150 ש"ח. סה"כ ברוטו 7,250 ש"ח. מס הכנסה: 0, ביטוח לאומי: 0, מס בריאות: 0. אולם בכך לא מסתיימות ההטבות: פטור מארנונה: 600 ש"ח. חינוך חינם לילדים בשווי של כמעט 4,000 ש"ח לחודש לילדים עד גילאי 3 ופטור מאגרות חינוך בשווי של אלפי ש"ח לשנה בגילאי בתי הספר (ע"פ נתוני הביטוח הלאומי שווי הטבה עד גיל 18 לארבעה ילדים הוא כ-750,000 ש"ח). לאברך יש גם זכאות להיכלל בדיור למשתכן בשכונות לחרדים בלבד בעלות רבע מהשווי בשוק. כמובן שבשכונות אלה המדינה בונה ומתחזקת גני ילדים, בתי ספר, בתי כנסת, מקוואות ועוד. כדי להקל על האברך המסכן, הנהרג באוהלה של תורה, הוא גם מקבל פטור משירות 3 שנים וכחודש מילואים בשנה עד גיל 40. בחישוב גס הכנסת אברך כזה היא יותר מ-12,000 ש"ח נטו לחודש רק באופן ישיר מהמדינה. אם נחשב את עלותו האמיתית, הכוללת גם פטור משכר לימוד, מימון מורי הישיבות ואחזקתן וכספים ייחודיים אותם הוא מקבל מנדבנים באופן עקיף, נגיע לסכום גבוה בהרבה. אם נכפיל סכומים אלו במספרם הכולל של עשרות אלפי אברכים נבין מדוע המעמדות הביניים והנמוכים כורעים תחת העול האדיר של פרנסה.
האנטגוניזם המתרחב בין חילוניים לחרדים נעוץ בין היתר בנתונים לעיל. רבים חושבים שסוגיית השירות בצה"ל היא המפרידה בין חלקי החברה. להערכתי זו חשיבה פופוליסטית שאינה מתמקדת בעיקר. כול עוד הפטור מהשירות מותנה בהשארות בישיבות, המדינה למעשה מממנת תעשייה אדירה של אברכים כלואים. אם המדינה תפטור אותם מהשירות ואת עצמה מתמיכה בישיבות הגבוהות מספרם יפחת לכמה אלפים בודדים. מגיל 18 כול מי שירצה להיהרג באוהלה של תורה שיתכבד ויעשה זאת על חשבונו הפרטי. אברך, כמו סטודנט לא יהיה זכאי לקצבה ייחודית ולאבטחת הכנסה. הוא ישלם שכר לימוד ריאלי, כמו במכללות האקדמיות הפרטיות. כול עוד הוא לומד תנאיו יהיו זהים לכול אזרח הבוחר ללמוד מקצוע. אחת ההשלכות הברוכות של מציאות כזו תהיה קץ לשליטה המלאה של ראשי הישיבות באברכיהם התלויים בהם לקבלת הפטור מהצבא והתמיכות השונות והמשונות. באופן זה הרבנים יחדלו גם להיות קבלני הקולות הפוליטיים של המפלגות החרדיות.
אני מסופק אם רעיונות אלו ייושמו על ידי מנהיגינו הפוליטיים. אותם מעניין להמשיך ולשלוט אבל לא להנהיג. כול עוד אנו נאפשר זאת נמשיך לשלם מחירים כלכליים וחברתיים אדירים ונאבד את אמונינו במדינת ישראל, הקרויה בטעות " הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון".
