בסוף החודש שעבר התקיים במרכז מולד דיון מצומצם על עתיד יחסי ישראל-חמאס בעקבות מבצע "עמוד ענן", בהשתתפות מספר חוקרים ואנשי מעשה. כאשר נסבה השיחה על שאלת ה"פרגמטיוּת" של התנועה נזכרתי בראיון ארוך שהעניק מנהיג חמאס, ח'אלד משעל, ליומון האחים המוסלמים בירדן ביולי 2010. הראיון, אשר הוצג בזמנו על ידי חמאס כ"אסטרטגי", פורסם בארבעה חלקים, כשיחה חופשית של שאלות ותשובות, ונגע בהיבטים רבים של הפילוסופיה הפוליטית של תנועת חמאס; עמדותיה ביחס לישראל, למשא ולמתן עמה ולתהליך השלום; ומדיניותה בזירה הפנים-פלסטינית, הערבית והבין לאומית.
ייחודו של הראיון נבע לא מעומקו ומתכניו בלבד, אלא מהעובדה שקהל היעד שלו היו האסלאמיסטים בירדן. בבמה כזו, לכל ביטוי של מתינוּת, פרגמטיוּת והצטדקות, ולכל הימנעות מהצהרות לוחמניות ואידיאולוגיות-אסלאמיות ביחס לישראל, יש משמעות חשובה הרבה יותר מדברים הנאמרים לתקשורת המערבית. אינני מתרגש יתר על המידה מדברים שאישים ערביים, קיצונים או מתונים, אומרים בתקשורת הזרה: השאלה המהותית היא מה הם מוכנים לומר בתקשורת המקומית, שם הם יודעים שייצלבו (או שמא ייסקלו) על כל מילה חריגה. ובהיבט הזה הראיון היה מפתיע מאוד ומעורר מחשבה רבה.
משעל שיקף בראיון חשיבה מעשית, לאומית ולא דתית. הניתוח הבין לאומי, האזורי והפוליטי שלו היה הגיוני, וגם מתנגדי חמאס היו יכולים להסכים לתכניו. בראיון לא הייתה התלהמות, בוודאי לא בהשוואה להתבטאויות המתלהמות החביבות על בכירי חמאס בעזה. יתרה מזו: היו בו הצטדקות והסברים מדוע חמאס, כתנועה היושבת כיום בשלטון, מחוייבת לחשיבה פוליטית, כלכלית וחברתית ולא רק צבאית. מעל לכל, לא היו בו דיבורים על שחרור פלסטין מהים על הנהר ולא הייתה התרברבות בעניין ה"קווים האדומים" של חמאס, למשל ביחס לזכות השיבה לפליטים. משעל אף טען כי ההפרזה בקביעתם של קווים אדומים אינה מידה רצויה. לא פחות חשוב: בפנותו לאחים המוסלמים בערבית, ולא למערב באנגלית, שידר מנהיג חמאס פרגמטיות פנימה ולא החוצה, ויש לכך משמעות עצומה גם אם דבריו נבעו ממצוקה מדינית ופוליטית של חמאס.
רוב הסיכויים הם שהציבור הישראלי לא שמע כלל על הראיון הזה. גורמי המקצוע קראו אודותיו, יש להניח, ואולי אף זכו לתרגום מילולי שלו ולניתוח מדוייק של משמעויותיו. אמנם אין טעם לצפות לסיקור של הראיון בתקשורת הפופולרית בישראל, אולם נשאלת השאלה מדוע הדיווח היחיד עליו שהיה זמין לישראלי/ת המתעניינ/ת שאינו/ה דובר/ת ערבית הוא הניתוח הקודר, החלקי והשטחי של "המרכז למודיעין וטרור", אשר "אישר" את מה שתמיד "ידענו": חמאס הוא חמאס ולעולם לא ישתנה. ועל זה נאמר בערבית: עַנְזֶה וַלַוּ טַארַת (ובעברית: אל תבלבלו אותנו עם עובדות).
מכאן עולה החשיבות העליונה ביצירת מוקדי מידע וניתוח חלופיים לממשלה ולמרכזי המחקר והמידע הממלכתיים בכל הנוגע לענייני האסלאם והמזרח התיכון. החשיבה הבטחונית הצרה, הממוקדת ב"סיכונים" ומזניחה "סיכויים", שולטת בשיח הציבורי הכללי על דת האסלאם ויחסי ישראל-ערב, ומייצרת לא רק ידע מסויים מאוד אלא גם פרשנויות התואמות את השקפתה. השמאל הפוליטי וארגוני החברה האזרחית הקשורים אליו כשלו עד כה בהצגת פרשנויות ותזות חלופיות, מורכבות יותר, לסוגיות מקצועיות הקשורות בעניינים אלה, והגיעה השעה לשנות זאת. אחרת השיח הציבורי לא ייחלץ מהסד של הטחת האשמות וחילופי קללות בין הימין לבין השמאל, פרקטיקה שהיא אולי משחררת מאוד אולם תורמת מעט מאוד לתהליכי גיבוש מדיניות וקבלת החלטות. כולי תקווה שאתר "אפשר לחשוב" ו"מולד", הנכנסים בקרוב לשיתוף פעולה הדוק ביניהם, יוכלו לתרום את תרומתם הצנועה לחסר בתחום זה.
* מאמר זה הוא מבוא למאמר ארוך שיתפרסם בשבוע הבא באתר "מולד" ויוקדש לניתוח הראיון של מנהיג חמאס.
