בהיעדר נקודות ייחוס אחרות להשוואה, ולחלופין אף כנקודת ייחוס מומלצת, הרי שנקודת המבט המתבקשת לבחינת כניסת ארגון האחים המוסלמים למערכת הפוליטית הלגיטימית במצרים שלאחר ההפיכה היא כניסת חמאס למערכת הפוליטית הפלסטינית שהחלה ב-2005 ושיאה בהרכבת ממשלת חמאס הראשונה במרס 2006. על אף הזהירות המתבקשת, הרי שנקודות הדמיון הפוליטיות, האידיאולוגיות, התעמולתיות והאחרות מזדקרות לעין ומחייבות התייחסות, גם אם זו אינה מכסה את כל קשת האפשרויות.
נקודת הדמיון המיידית והמשמעותית היא העובדה שהן חמאס הן האחים המוסלמים לא נדרשו לפשרות או לתשלום מחיר פוליטי כלשהו על מנת להשתתף הבחירות. חמאס הציג מועמדים וכן מצע פוליטי להתמודדות בבחירות שנערכו מכוח הסכמי אוסלו, שאותם דחה לפני ואחרי הבחירות. כל זאת מבלי שאש"ף, ישראל או הקהילה הבין-לאומית התנו את השתתפותו בהן בהכרתו בהסכמים אלה (חטא שאש"ף והרשות הפלסטינית מכים עליו עד עצם היום הזה). ישראל והקהילה הבין-לאומית אמנם הפנו התניות כלליות ודרישות אמורפיות בדרגות שונות כלפי חמאס, אך בפועל אלה לא הפכו בשום שלב לתנאים ספציפיים שהתגבשו לכדי דילמה פנימית בחמאס האם לקבלן או לדחותן (מעבר לדילמה הפנימית האידיאולוגית האם להשתתף בבחירות).
באופן דומה גם האחים המוסלמים במצרים אינם נדרשים לפשרות פוליטיות בתמורה להשתתפותם בבחירות – בעיקר בכל האמור לחוקי הבחירות. אלה יוותרו, ככל הנראה, בעינם; בשונה ממדינות אחרות, למשל ירדן, שבה מוצבים תנאים מחמירים בפני השתתפות האחים המוסלמים בבחירות, הרי ששיטת הבחירות במצרים ובשטחים הפלסטינים מעניקה לארגון אסלאמי מונוליטי המתאפיין במשמעת גבוהה, יתרון גדול על פני התארגנויות פוליטיות כמו-חילוניות מפוזרות שאינן מגובשות ואינן מאורגנות.
כמו במקרה הפלסטיני, יתרונות האחים המוסלמים בולטים לעין זמן רב לפני מועד הבחירות במצרים. המועצה הצבאית העליונה עדיין לא הציבה בפני האחים כל תנאי להשתתפותם, והחוקה המצרית החדשה מתוכננת להיכתב רק לאחר הבחירות לפרלמנט – כך שהאחים המוסלמים שלאחר הבחירות יוכלו להכתיב את מרכיביה. גם תנאי הפתיחה לבחירות משרתים את האחים ביחס למאות רשימות ומועמדים אחרים. בנוסף להיבטים המוכרים של השתתפות ארגונים אסלאמיים בבחירות – הצבעה על פי פסקי הלכה ושימוש במסגדים ובארגוני צדקה כמוקד לגיוס תמיכה ולוגיסטיקה, הרי שלרשות האחים עומדים כחצי מליון עד מליון חברים בדרגות פעילוּת שונות, מ"נתמכי הארגון" ועד חברים מלאים בו, המשלמים 3-7% ממשכורתם כמיסי חבר לקופת הארגון. כל אלה צפויים להוות גייסות ליום הבחירות.
כאן ראוי להשוות בקצרה סדרה ארוכה של גורמים אחרים המשותפים למקרה המצרי והפלסטיני. ראשית, האחים המוסלמים במצרים וחמאס בשטחים הפלסטיניים היוו אופוזיציה ראשית ויחידה לשלטון – למעלה משמונים שנה במקרה המצרי וקרוב לשני עשורים במקרה הפלסטיני. שנית, בדומה לחמאס, חלק ניכר ממועמדי האחים הצפויים להתמודד בבחירות באזורי מפתח במצרים הם אסירים ששוחררו רק לאחרונה בעקבות ההפיכה ונפילת שלטון מובארכ. שלישית, הקמת "מפלגת החופש והצדק" של האחים במצרים, שראשיה מונו ולא נבחרו, בהחלטה חסרת תקדים רשמית וגלויה של מועצת השורא של האחים המוסלמים, שהתכנסה לראשונה בפומבי. יש לשים לב לדמיון החיצוני בין השם המצרי של מפלגת האחים המוסלמים; השם הפלסטיני של מפלגת חמאס, "השינוי והרפורמה"; ו"מפלגת הצדק והפיתוח" בתורכיה.
רביעית, לשני הארגונים זרוע חשאית בעלת אופי צבאי-ג'האדי, מרכיב בלתי נפרד מהמבנה הארגוני הקאנוני שלהם, המוצנעת ערב הבחירות כחלק מאסטרטגיית ההישרדות של הארגונים. במקרה של האחים במצרים זהו "הארגון החשאי" (אל-תנזים אל-ח'אץ) ובמקרה של חמאס אלה גדודי עז אל-דין אל-קסאם ומנגנוני בטחון פנים אחרים שפעלו במחתרת למעלה מעשרים שנה.
ההשתתפות של חמאס בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית – מועמדים, אנשי מטה הבחירות ופעיליו – חשפה לעיני ישראל והרשות הפלסטינית מאות מחברי הזרוע החשאית של חמאס (שוב, אין מדובר בפעילים צבאיים אלא בשלד הארגוני של הזרוע החשאית) והובילה לחיסול כמעט מלא של התשתית הארגונית של חמאס בגדה המערבית בשנים 2007-2010. האחים המוסלמים במצרים כבר מפיקים לקחים מנסיון חמאס, וחלק מוגבל בלבד של הזרוע החשאית של הארגון צפוי להיחשף במהלך הבחירות הקרובות במצרים.
חמישית, הכרזות האחים המוסלמים על אי רצונם להשיג רוב בפרלמנט או להציב מועמד לנשיאות ראויות להיבחן כטקטיקה אלקטורלית ולא כטקסט קוראני. האפשרות שהאחים לא ישאפו לרוב או לא יבקשו להתמודד בעתיד על הנשיאות (גם אם לא בבחירות הקרובות) משולה לאכילת הדגים הסרוחים (השתתפות בבחירות מערביות 'לא אסלאמיות') וסילוק מהעיירה (אי-הגעה למוקדי הכוח). מעבר לקשת המועמדים והרשימות הסַלַפיוֹת והאחרות ימינה מהאחים המוסלמים, הארגון עצמו לכאורה מתנגד להתמודדות בבחירות לנשיאות ואף סילק משורותיו חברים שהכריזו על עצמם כמועמדים בבחירות לפרלמנט או לנשיאות. עם זאת, לפחות מועמד אחד לנשיאות, עבד אל-מֻנעם אבו אל-פתוּח, הוא חבר לשכת ההדרכה ומועצת השורא של האחים המוסלמים לשעבר, וזוכה לתמיכה מאסיבית של פעילי האחים למרות סילוקו. בדומה למקרה חמאס, לפחות עשרה אחוזים מהמועמדים בבחירות הקרובות לפרלמנט צפויים להיות אישים אסלאמיים "עצמאיים" או בעלי רקע קודם בארגון האחים המוסלמים או במוסדותיו.
מצב עניינים זה יאפשר לאחים המוסלמים לכרות לאחר הבחירות בריתות פוליטיות עם הזרמים האסלאמיים הממוסדים, עם חלק מהמפלגות החילוניות עימן שיתף פעולה בעבר, כמו מפלגת הוַפְד ואחרים, ועם האסלאמיסטים העצמאיים שייבחרו לפרלמנט. התוצאה עשויה להיות רוב אסלאמי בפועל בפרלמנט המצרי החדש.
ארנון רגולר היה כתב השטחים של עיתון "הארץ".
