הבית הלבן נתקל שנית בעמדות מתריסות בבית הנבחרים בסוגיית הפליטים הפלסטינים. בשבוע שעבר, במהלך הדיונים על היקף סיוע החוץ של ארה"ב לשנת התקציב 2013, תהה הסנטור מארק קירק (רפובליקני מאילינוי) מדוע סוכנות אונרא מגדירה את צאצאיהם של פליטים פלסטינים, לשילשים ולריבעים, כ"פליטים" הזכאים לתמיכתה. בצורה זו, טען קירק, זינק מספרם של פליטים אלה מכ-750 אלף בשנת 1949 לכחמישה מליון היום. היקף הסיוע לאונרא, סוכנות הסיוע והתעסוקה לפליטים פלסטינים של האו"ם שארה"ב מממנת את רוב תקציבה, התנפח בהתאם ומסתכם עד כה בכ-4.4 מיליארד דולר בערכים נומינליים. קירק, בתמיכת 30 חברי סנאט, תבע "שקיפות בסיסית בשאלה מי נהנה מסיוע הממומן מכספי משלם המיסים האמריקאי" וביקש כי ארה"ב תבחין בין פליטים משנת 1948, שנספרם נאמד היום בכ-30 אלף איש, לבין מיליוני צאצאיהם.
ממשל אובמה לא אהב את הרעיון, ודובריו טענו כי הצעתו של קירק תחייב את ארה"ב לקבוע עמדה מוקדמת בשאלה המונחת לפתחם של הישראלים והפלסטינים בלבד במסגרת המו"מ ביניהם על הסדר של קבע לסכסוך. מחלקת המדינה הדגישה עוד כי מדובר בסוגיה מורכבת וטעונה רגשית אצל כל הצדדים, לרבות "בעלי ברית של ארה"ב באזור" – במילים אחרות, ירדן. בתום הדיונים דחתה ועדת ההקצבות של הסנאט את הנוסח הרדיקלי שהציע קירק, על פיו אונרא תשנה את הגדרת ה"פליט" ואף תקבע עמדה בשאלת "זכות השיבה" העומדת לו. עם זאת, הוועדה גם דחתה את התנגדותו של הממשל לפתיחת הסוגיה, ולמורת רוחו אימצה נוסח אחר, גם אם מרוכך: היא קבעה כי על מזכירת המדינה לדווח לה תוך שנה על מספר מקבלי הסיוע מאונרא שהתגוררו בפלסטין המנדטורית בין יוני 1946 למאי 1948 והפכו פליטים כתוצאה ממלחמת 1948, וכן על מספר צאצאיהם. הוועדה דרשה בנוסף לקבל הערכה של מחלקת המדינה עד כמה משרת הסיוע לאונרא את האינטרסים הבטחוניים של ארה"ב ובעלות בריתה במזרח התיכון.
זוהי לא ההתערבות הראשונה של הקונגרס בנושא הטעון של הפליטים בסכסוך הישראלי-ערבי. באפריל 2008 התקבלה בבית הנבחרים החלטה 185, שקבעה כי יהודים שאולצו לעזוב את מדינות ערב ואת איראן לאחר 1948 ורכושם נלקח מהם יוכרו כפליטים. ההחלטה אמנם לא חייבה את נשיא ארה"ב, אולם היא קראה למעורבים השונים במו"מ מטעם ממשלת ארה"ב לעמוד על התייחסות מפורשת ושווה לפליטים היהודים ולפליטים הפלסטיניים בהסכם הקבע ובהסדרים הרלוונטיים שייקבעו בו. נושא ההכרה בפליטים היהודים ובצורך לפצותם במסגרת המו"מ על הסדר הקבע אומץ לאחרונה על ידי סגן שר החוץ דני איילון, ומשרד החוץ עומד לפתוח בקמפיין בין-לאומי להעלאת המודעות לסוגיה.
עמדת ישראל בסוגיית אונרא אינה פשוטה ומתבקשת כפי שאולי נראה ממבט ראשון. במשך שנים ביקשה ישראל דווקא להרחיק את עצמה ממאמצי הקונגרס לקצץ בתקציב הסוכנות, מחשש שישראל תאולץ לממן מתקציבה שירותי בריאות, חינוך ותעסוקה לפליטים. לאחרונה הציעה חברת הכנסת עינת וילף לבחון מחדש את תפקידה של אונרא ואת אחריותה בהנצחת בעיית הפליטים, אולם ממשלת ישראל אינה מביעה עמדה רשמית בסוגיה אלא מסתפקת, בדרך כלל בחדרי המו"מ, בתביעה כי סוכנות אונרא תפורק כחלק מהסדר הקבע ובמסגרתו, ולא כתנאי מקדים למו"מ. גם התביעה לפיצוי הפליטים היהודים ממדינות ערב, או קיזוזו מהפיצוי לפליטים הפלסטינים, רצופה מוקשים ומכשולים שישראל נזהרה בהם עד כה, אולם זהו נושא למאמר נפרד.
כצפוי, שתי השחקניות הערביות העיקריות בסוגיית הפליטים – הפלסטינים וירדן – הגיבו בחריפות רבה למתרחש בסנאט. זכריא אל-אגא, מנהל המחלקה לענייני פליטים באש"ף, האשים את קירק ב"מזימה לחיסול בעיית הפליטים ותפקידה של אונרא" והתרה כי תהיינה לכך "השלכות חמורות" במזרח התיכון. ביחס לירדן, סוגיית הפליטים הפלסטינים נוגעת בשאלות קשות מאוד של זהות לאומית, משאבים ותשתיות. הממלכה היא המדינה המארחת הגדולה ביותר של פליטים פלסטינים: למעלה מ-2 מיליון מתושבי הממלכה (קרוב לשליש מאוכלוסייתה) רשומים כפליטים באונרא, ולמעט כ-140 אלף פליטים מעזה לכולם יש אזרחות ירדנית מלאה.
ההתרחשויות בסנאט לא סוקרו בהרחבה בתקשורת הירדנית ולמרבה ההפתעה גם לא בעיתוני האופוזיציה השונים, אולם העיתונאים שפנו לשגרירות האמריקאית בעמאן זכו לתגובה מעניינת. ההגדרה של אונרא לפליט פלסטיני היא "מי שמקום מגוריו הקבוע בין ה-1 ביוני 1946 ל-15 במאי 1948 היה פלסטין, ואיבד הן את ביתו הן את אפשרויות המחיה שלו כתוצאה מהסכסוך ב-1948". ההגדרה קובעת עוד כי "פליטים פלסטינים, וצאצאיהם של גברים שהם פליטים מפלסטין, לרבות ילדים שאומצו כחוק, זכאים להירשם לשירותי אונרא". ההגדרה האוניברסלית של פליט מ-1951 שונה מהגדרה זו במספר היבטים חשובים, ואינה מעניקה מעמד של פליט לצאצאי פליטים. בתגובה לפנייתם של עיתונאים ירדנים בעניין המתרחש בגבעת הקפיטול הדגישה השגרירות האמריקאית בעמאן כי הגדרת הפליט של אונרא היא "הגדרה לצרכי תעסוקה" והיא כוללת גם כמה מצאצאיהם של הפליטים הפלסטינים. הגדרה זו מקובלת גם על הנציבות העליונה של האו"ם לענייני פליטים במקומות אחרים בעולם, נטען בשגרירות, וממשלת ארה"ב "איננה מתנגדת" להגדרה זו של פליט.
התגובה המחושבת של הממסד הפוליטי האמריקאי, בוושינגטון ובעמאן, אינה מבשרת טובות עבור המקסימליסטים מהצד הערבי. למעשה, יש בה הבחנה בין מי שהוא פליט "אמיתי", ובמשמע נהנה באופן עקרוני מהזכות לשיבה, לבין מי שמוכר כפליט כתוצאה מ"תאונה" דיפלומטית ולכן נשלל ממנו הפן המדיני של המעמד ולזכותו עומד זמנית רק הפן הכלכלי-תעסוקתי. עבור המשטר ההאשמי, המתמודד עם בעיות בזרימת סיוע החוץ, ימין עבר-ירדני הולך ומתחזק, ותכונה פוליטית וכלכלית-חברתית גוברת במחנות הפליטים, שבאה לידי ביטוי בין השאר בשביתה כוללת של עובדי אונרא מחאה על הקיצוצים בשכרם ובתקציב הסוכנות, מדובר בחדשות רעות במיוחד.
