בשבוע שעבר פרסם אלחנן מילר, עמית מחקר בפורום, פוסט קצר בתגובה למאמר דלוח שבו ביקש תא"ל (מיל.) יוסי קופרווסר לחשוף את "אבו מאזן האמיתי". קופרווסר היה בעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן, אולם נראה שאת יומרותיו המקצועיות הוא כבר זנח. כיום הוא מתפקד כפוליטיקאי לכל דבר והוא משכיר את עברו המקצועי לממשלת הימין. פרופ' מתי שטיינברג ענה היטב לסיסמאותיו הנבובות של הקצין-הפוליטיקאי בהזדמנות קודמת וגם בתגובה למאמרו האחרון, ואין טעם לחזור על הדברים.
מה שלכד את עיני הוא תגובתם של טוקבקיסטים שהגיבו בדף הפייסבוק של הפורום על דבריו של מילר. אחד מהם, שהתבקש על ידי חברו להגיב לפוסט, שיתף את הגולשים בהגיגיו המקצועיים: "לא אשפיל את עצמי במתן תגובה למאמר דעה במסיתון הארץ. בכלל – כותבים 'פלשתינאים' (שורש פ.ל.ש.) ולא 'פלסטינים' (אין מילה כזאת)".
אף שהטוקבק הזה הוא תמהוני גם בסטנדרטים של הימין, הוא משקף תופעה רווחת: ישנם מגיבים בימין שאינם קוראים כלל את הכתוב ואינם מביטים כלל במתרחש. הם פשוט מדמיינים שראו משהו "שמאלני" ומגיבים עליו אוטומטית כנשוכי נחש. במקרה זה, די היה להם בכך שהמאמר של קופרווסר התפרסם ב"הארץ" כדי לחבוט בו ובעיתון שפרסם אותו. זאת אף שהמאמר הוא "ימני" לעילא, והוא משרת (וישרת) היטב את מטרותיהם של מומחי ההסברה העל-קולית והאינטר-גלקטית בימין.
טוקבקים ברוח זו נפוצים גם במקומות ממוסדים יותר. צבי יחזקאלי, כתב ערוץ 10 לענייני ערבים, מציג את עצמו כסמכות מקצועית, אולם חלונות ההצצה שהוא מספק ל"מקצועיות" שלו מטרידים. למשל, אמונתו הגאה כי יהודי הוא איש של אמת ואחדות מיסודו, והוא נמצא "בצד של בן המלך", בעוד שהערבים הם אנשי רמיה ופירוד מיסודם, והם "בצד של בן השפחה" (דקה 5:20 בסרטון). אפשר גם להזכיר את תגובתו המביכה של יחזקאלי לכתבה על הפורום במוסף "הארץ", שבה טען כי הפורום "מנסה למצוא צד טוב בדאע"ש" והציע לנו להניח לו "לעשות את עבודתו".
בשבוע שעבר דווח במקומון "שומרון ובנימין" על ביקורו של יחזקאלי בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל. יחזקאלי אמר שם מספר דברים מעניינים מאוד. למשל, כי אינו יכול להיות איסלאמופוב משום שהוא "ערבי" (!), וכי “אין דבר כזה סיקור אובייקטיבי" והוא כלל אינו מחוייב לכך. כיִנוֹן מגל בשעתו הדגיש יחזקאלי: "אני משדר לקהל ישראלי ואני יהודי ישראלי וזאת נקודת המבט שלי […] אני בא לסיקור עם דנ"א ואג’נדה משלי."
מהי, אם כן, נקודת המבט והאג'נדה של יחזקאלי? שתי תשובות היו מובלעות בדבריו. ראשית, אג'נדת הלא-מתנצלים: "אני לא אוהב את התפיסה של כיבוש כ'אם כל חטאת' ושאנחנו צריכים להכות על חטא. גנבו לנו את תחושת הצדק והמוסר ואין לאף אחד זכות לעשות זאת". שנית, שמאלנים הם בורים. לדבריו, הוא מסתובב בשטחים עם פרשני עיתון "הארץ", ומסתבר שהם "לא מבינים כלום, הם לא יודעים מה זה ערבים. ברגע שהם ילמדו ויחקרו, כל דעה תהיה מקובלת עלי, אבל תבינו קודם על מה אתם מדברים”.
ובכן, אם לסכם את תפיסתו העצמית של יחזקאלי: הוא יהודי בן מלך ולא ערבי בן שפחה, אולם הוא לא יכול להיות איסלאמופוב משום שהוא ערבי. הוא מקצוען שיודע ערבית, אך אינו מחוייב לאובייקטיביות ולא מקובלות עליו הקינות על הכיבוש. במקרה הוא גם סבור שמכל התקשורת הישראלית דווקא עיתון "הארץ" מחזיק פרשנים שאינם מבינים דבר. לו היו לומדים וחוקרים, כל דעה הייתה מקובלת עליו.
מה משונה הוא הדבר: עמיתי הפורום לחשיבה אזורית דווקא כן לומדים וחוקרים, ואף מלמדים, ערבית, אסלאם ומזרח תיכון במוסדות להשכלה גבוהה בארץ — כולל זה שיחזקאלי עשה בו את התואר הראשון — ומחוצה לה. חבל רק שיחזקאלי סבור שלמרות כל זאת, ואולי בגלל זאת, אנו "מנסים למצוא את הצד הטוב בדאע"ש".
מוטב לצבי יחזקאלי להיפטר משאריותיה של מראית העין של עיתונות מקצועית שמשום מה דבקו בו. סלידתו מהבלי ההתנצלויות על אקיבוש אינה עניין פרטי; היא מסבירה בין היתר את התדהמה שאוחזת בו, כפרשן, כאשר הפלסטינים פותחים באינתיפאדה (בדיוק כמו תדהמתה של ממשלת הימין). גם התרברבותו כי "להיות כתב שטחים זה כמו להיות סוכן שב"כ" מלמדת על גישתו.
כאשר אנשים המתיימרים להיות אנשי מקצוע זונחים את ההקשר הרחב, את הביקורת הפנימית, את מורכבותה של תמונת המציאות, הם הופכים להיות תועמלנים ואנשי הסברה של הצד "שלהם". קופרווסר מזה ויחזקאלי מזה הם דוגמאות טובות לכך, אולם לזכותו של האחרון ייאמר שהוא לפחות זנח את היומרה למקצוענות. העיתונות שלו, או ה"עבודה" שהוא מבקש מאתנו להניח לו לעשותה, לא יכולה להיות מהזן הרציני. היא מהזן הבידורי.
מי שרוצה להמשיך לקחת את פרשנויותיו והגיגיו של צבי יחזקאלי ברצינות, יבושם לו. אנו בפורום לחשיבה אזורית ננסה לספק מידע, ניתוח ופרשנויות מקצועיות יותר על המתרחש במזרח התיכון ובסכסוך הישראלי-ערבי, גם אם בעיני יחזקאלי הדבר נחשב לעבודה בשירות דאע"ש.
