זוהי הודעת המשטרה ביחס לידיעה על 250 פלסטינים מהגדה שנסעו לחופשה באילת והוחזרו כלעומת שבאו. הפלסטינים יצרו קשר עם סוכני נסיעות במזרח ירושלים שככל הנראה הבטיחו להם במרמה אישורי שהיה בישראל. כשהגיעו לאילת הזעיק מישהו את המשטרה, וזו ריכזה אותם בשני בתי מלון תחת פיקוח לפני שגירשה אותם בחזרה לגדה.
כל הנכתב כאן נכתב מניתוח הידיעה מהעיתון. לא דיברנו או התכתבנו עם המשטרה או עם הפלסטינים ועדיין, הדיווח מעורר כמה שאלות.
250 נוסעים הם כחמישה אוטובוסים. אנחנו מניחים שזה המספר, כיוון שבצילום המופיע בצמוד לדיווח מופיעים פלסטינים עם שקיות ליד האוטובוס שאמור לקחת אותם בחזרה לגדה. זה המידע שנמסר בכיתוב מתחת לתמונה. חמישה אוטובוסים אינם מתגנבים מתחת לגדר בחסות החשיכה. לכל היותר, הם יכולים להתגנב בחסותו של אישור מזויף. חמישה אוטובוסים זה כבר ענין לביורוקרטיה.
אבל מה בדיוק מוסרת המשטרה? נפרק את ההודעה לשלושה חלקים ונתייחס אליהם לפי הסדר.
"המסוכנות הפלילית והביטחונית הנובעת מתנועת שוהים בלתי חוקיים שהם תושבי השטחים בתחומי מדינת ישראל היא ברורה".
כאמור, חמישה אוטובוסים לא יכולים להתגנב. הם גלויים במרחב כשהם נוסעים, וגם כשהם חונים. לכן, קביעת המשטרה כי המסוכנות הפלילית והביטחונית של השוהים הבלתי חוקיים ברורה אינה ברורה כל כך בעצמה. המסוכן הוא משהו שקשה לצפות, קשה לראות. יש בו רכיב מובהק של חוסר ודאות. עד כמה יכולים חמישה אוטובוסים לבטא חוסר ודאות?
הכתבה מוסרת כי מדובר היה בעובדיה של חברת ביטוח ובבני משפחותיהם. סביר להניח ששמותיהם מופיעים ברשימה מרוכזת שנמצאת בידי המשטרה או המלון שאמור היה לארח אותם. סביר גם להניח שיודעים היכן הם גרים. אם כך, מהי בדיוק המסוכנות הפלילית והבטחונית שלהם?
למשטרה פתרונים.
כדאי לשאול את המשטרה באותה הזדמנות מה קדוש כל כך בשילוש "תנועה + שוהים בלתי חוקיים + תושבי השטחים". האם שוהים בלתי חוקיים שאינם בתנועה אלא נמצאים במקום אחד (כמו אתר בנייה למשל) אינם מסוכנים? האם תנועה של שוהים בלתי חוקיים שאינם תושבי השטחים אינה מסוכנת?
"למרות חומרת האירוע".
הודעת המשטרה רוויה בהגזמות. מה קרה בעצם? גירשו 250 עובדי חברת ביטוח ואת בני משפחותיהם מאילת ל-"שטחים". אספו אותם בבתי מלון ולא בתחנת מעצר. מכיוון שבחלק הראשון של ההודעה מציגה המשטרה את האירוע כסיכון בטחוני חמור, נדמה לנו פתאום שהגירוש היישר מבתי המלון הוא מחווה הומניטרית. החלק השני של ההודעה מהווה אינטרמצו בין האירוע החמור למחווה שתגיע.
ואולי כדאי לומר שכשאנשי מערכת הבטחון קוראים את הדיווח הזה, הם רואים בו אירוע חמור לא בגלל כניסתם של פלסטינים "מסוכנים פלילית ובטחונית", אלא בגלל שהמערכת עצמה כשלה. מה שחמור הוא התקלה הביורוקרטית, הפשלה הפנים-ישראלית.
"ומתוך נימוק אנושי הוחלט כי חברי הקבוצה, בהם מבוגרים נשים וילדים, ישהו בבתי מלון ולא במעצר עד הרחקתם בחזרה לשטחים".
בתיאור של הקבוצה נפקד מקומם של הצעירים, אלה האסורים בכניסה למקומות הקדושים במהלך חודש הרמדאן למשל. בהודעה מובהר כי הנימוק האנושי חל על כל אלה שברשימה. האם ניתן להבין שעל צעירים "רגילים" לא חל הנימוק האנושי? האם הם המסוכנים פלילית ובטחונית? ואולי הם לא ראויים להיקרא בני אנוש?
הקבוצה, כך הוחלט, תורחק לשטחים. מה הם השטחים? האם הכוונה לשטחי הרשות הפלסטינית? האם מדובר בהרחקה בדומה ל'צו הרחקה' למי שהיה בביתו, סרח וכעת הוא מורחק (כמו פעילי ימין מהתנחלות כזו או אחרת או בעל מכה מביתו), או שמא מדובר בהרחקה כמו שמרחיקים ג'וק או חרק ממקום נקי ומצוחצח אל הפינה המלוכלכת, אל "השטחים"?
זו הייתה ידיעה קטנה שהבליחה במהלך השבת ויכולה הייתה להישכח במחי הפצצה כזו או אחרת בסוריה.
בדרום, כמאמר המשורר, "עוד יום עבר".
לא דברנו עם המעורבים. רק קראנו עיתון. ובכל זאת, אנחנו רוצים לשאול מה נשאר מהחוויה הזו למי שקרא אותה בחטף? מה נשאר למי שהיה מעורב בה?
השוטרים המעורבים וקוראי הידיעה אולי חשו עליונות מוסרית בגלל אצילות הרוח שהפגינו מול המסוכנות הפלילית והביטחונית (לא, אין כאן ציניות). המבוגרים, הנשים והילדים (ואולי הצעירים) הפלסטינים חשו – אכזבה? מרירות? גועל נפש? גיחוך? אולי כל התשובות נכונות? מה עושים עם הפער הזה?
