לאחרונה פרסם מסיח מהאג'רי, עורך העיתון השמרני ׳ג'ומהורי-י אסלאמי׳ (הרפובליקה האסלאמית), מאמר ביקורת יוצא דופן על התנהלותם של אנשי דת איראנים. מהאג'רי, איש דת בעצמו, מתייחס בפרשנותו למספר תופעות אשר לשיטתו מטילות דופי באנשי דת ופוגעות בערכי הדת והמהפכה. בהן הוא מונה ניצול דרשות לעידוד פוליגמיה, העסקת "אנשי דת מטפלים" בבתי חולים ובתחנות הרכבת התחתית המשיבים לשאלות הלכתיות של אזרחים, הופעות בתקשורת של שרלטנים המציגים את עצמם כאנשי דת, והעיסוק החובבני של מטיפים ודרשנים בסוגיות פוליטיות, כלכליות או צבאיות.
לטענת מהאג'רי, לא זו בלבד שמדובר בחריגה מתפקידם המסורתי של אנשי הדת, אלא שהדבר פוגע בשמם הטוב ומנוצל לרעה, בעיקר ברשתות החברתיות, כדי ללעוג לדת ולאמונה. מהאג'רי הדגיש כי הפגיעה באמון הציבור תימנע אם יוגבר הפיקוח מצד אנשי הדת הבכירים על תכני דרשות במסגדים, תכנים בלתי רצויים באמצעי התקשורת הממלכתיים לא ישודרו ונוכחותם של אנשי דת תוגבל למסגדים ומכללות דתיות.
ימים ספורים לאחר מכן התפרסם מאמר המשך בו כתב מהאג'רי כי התגובות האוהדות להן זכה מאמרו הקודם, במיוחד מצד אנשי דת, מעידות על הרגישות הקיימת בחברה האיראנית כלפי התנהלותם הבעייתית של חלק מאנשי הדת, אשר פוגעת במעמדם ובתדמיתם של כלל אנשי הדת באיראן. הוא קרא לבכירי הממסד הדתי לצאת מאדישותם ולהיאבק בתופעות המזיקות הללו.
במקביל התפרסם מאמר חריג אחר באתר "עסר-י איראן" המתייחס לנוכחותם הדלילה של אזרחי איראן במסגדים. המאמר התפרסם בעקבות הצבת שלטי חוצות בטהראן שנועדו לעודד תפילה במסגדים, וקשר בין הקמפיין לבין ניכור גובר שחש הציבור הרחב כלפי אנשי דת.
במשך מאות שנים קיימו אנשי דת קשר הדוק עם המאמינים – יעצו להם, השתתפו בחגיגות ובטקסים דתיים ופתרו סכסוכים משפחתיים. התפילות והדרשות במסגדים היו רק חלק קטן מעבודתם. כיום מבכרים אנשי דת משרות ניהול במגזר הציבורי וחברות בוועדות שונות. רבים מהם נוסעים למרכזים הדתיים החשובים בערים קום שבאיראן ונג'ף שבעיראק לצורך הכשרתם הדתית, אך עם שובם לקהילותיהם הם לוקחים משרות ניהוליות במקום לעסוק בהפצת הדת.
במאמר מודגש כי אין פירוש הדבר שאנשי הדת צריכים להימנע ממעורבות פוליטית או מהשפעה על ניהול ענייני המדינה, אך אין הדבר מחייב כהונה במשרות ניהוליות. כל עוד אנשי דת יעדיפו משרות אדמיניסטרטיביות על פני נוכחות במסגדים, כתב המחבר, אלה ימשיכו לעמוד ריקים מאדם. יתרה מזאת, עצתם של אנשי הדת חשובה עתה מתמיד נוכח העובדה שהדור הצעיר והמשכיל מחובר לעולם, ביקורתי ומחפש תשובות רציניות ומשכנעות. אם אנשי הדת יהיו עסוקים מבוקר עד ערב בענייני ניהולי הם לא יהיו מסוגלים למשוך את הדור הצעיר גם אם יוצבו אלפי שלטי חוצות ברחבי העיר.
לביקורת על אנשי הדת הצטרף גם חבר מועצת המומחים, איתאללה האשם-זאדה הריסי. בראיון לאתר הרפורמיסטי ׳אנתח'אב׳ הלין הריסי על כשלונו של הממסד הדתי בהכשרת אנשי דת בעלי שיעור קומה, בהשוואה למצב ששרר באיראן טרם המהפכה האסלאמית ובראשיתה, וקרא לממסד הדתי לערוך חשבון נפש.
הריסי הוסיף כי אף שאין פסול במעורבות פוליטית של אנשי הדת, הטפה לשנאה ולאלימות היא פסולה, ויש לתת עדיפות לדת ולמוסר על פני פוליטיקה. אנשי הדת, לדבריו, צריכים לנהוג בחמלה ולהפגין אהבה כלפי כלל המאמינים ללא קשר לעמדותיהם הפוליטיות, כשם שאב צריך להתייחס לילדיו. איש הדת הבכיר הזהיר כי ללא תהליך של ביקורת עצמית ותיקון ימשיכו אנשי הדת לספוג ביקורת קשה מבחוץ, בייחוד ברשתות החברתיות המשמשות זירה נוחה למתקפה נגדם.
גל הביקורת כלפי אנשי הדת מבטא הכרה בשחיקה הנמשכת במעמדם באיראן. אנשי הדת מזוהים כיום עם השלטון ונתפסים במידה רבה כאשמים בעוולותיו. גם מעמדם הכלכלי הטוב יחסית של אנשי הדת הבכירים מרחיק אותם במידה רבה מהאזרחים הפשוטים. גורמים אלה תורמים לתהליך החילון שעוברת החברה האיראנית.
ביטוי לשחיקה הנמשכת במעמדם הציבורי של אנשי הדת ניכר בין היתר בגילויי שמחה ולעג מצד גולשים איראנים ברשתות החברתיות להידרדרות במצבו הבריאותי של מזכיר מועצת המומחים, איתאללה מוחמד-רזא מהדוי-כני, שהלך לעולמו באוקטובר 2014, כמו גם בביקורת הציבורית הקשה על עמדתם של אנשי דת בשאלת קיומם של מופעים מוסיקליים באיראן.
בשנת 1999 פרסם איש הדת והאינטלקטואל האיראני מוחסן כדיוור מאמר בו טען כי הבעיה העיקרית של איראן היא עקרון שלטון חכם ההלכה (ולאית-י פקיה), הנהוגה באיראן מאז המהפכה. כדיוור, הנחשב לאחד מנושאי הדגל של המגמות הביקורתיות, טען כי רוב אנשי הדת סובלים מחוסר פופולריות ונתפסים כאשמים בעוולות השלטון. בפברואר 1999 נעצר כדיוור באשמת הפצת שקרים ותעמולה נגד המשטר בשל תמיכתו בהפרדת הדת מהמדינה.
כעשרים שנה לאחר מכן נראה כי מעמדם של אנשי הדת בקרב הציבור הלך והדרדר, והביקורת כלפיהם אינה מוגבלת עוד לחוגים מצומצמים של אינטלקטואלים, אנשי דת ופוליטיקאים המזוהים עם השמאל הרפורמיסטי. אף כי אנשי הדת הממסדיים עדיין נהנים מהגמוניה בזכות שליטתם במוסדות פוליטיים שאינם נבחרים על-ידי הציבור, המשך השחיקה במעמדם הציבורי עלול להציב אתגר משמעותי בפני שלטון אנשי הדת, במיוחד בעידן שלאחר המנהיג הנוכחי, עלי ח'אמנהאי.
