פרופ' עמנואל סיון מתנער מכל וכל מהאפשרות שהלקחים שנלמדו בידי האחים המוסלמים במצרים מנסיונו של חמאס בשטחים עשויים ללמד על כוונותיהם. סיון מדגיש בצדק את המימד האזורי בחשיבתם של האחים כמו גם את מסקנותיהם מנסיונות דמוקרטיים קודמים בסודאן ובאלג'יר. אלא שהוא צועד עוד כברת דרך נכבדה וקובע שניסיון חמאס כלל אינו רלוונטי, זניח ואינו נחשב בעיני האחים במצרים. יתר על כן, הוא מייחס לי ולנמרוד הורביץ שיפוט ערכי ביחס למהלכי האחים בסגנון "לקולא" ו"לחומרה", לשון אחר לפריזמה הישראלית הטיפוסית שמבחינתי לפחות אינה ממין העניין. מובן מאליו שרק מעשיהם של האחים בעתיד הם שידברו, אך בעיניי הם מדברים כבר עתה.
למען הסר ספק, מאמרי אינו מבקש להקיש מנסיון החמאס וגולת הכותרת שלו – ההשתלטות על רצועת עזה ביוני 2007 – על כוונה לכאורה של האחים המוסלמים במצרים לנקוט מהלכים דומים במצרים בטווח הנראה לעין. המאמר גם אינו מבקש לגזור גזירה שווה בין הזירה הפוליטית הפלסטינית וזו המצרית. כל שנעשה במסגרתו הוא נסיון להשוות בין מהלכי האחים המוסלמים אחרי נפילת שלטונו של חוסני מבארכ ובין אבני הדרך שסימנו את דרכו של חמאס בתקופה שקדמה לבחירות בשטחים: מותו של יאסר ערפאת בנובמבר 2004 וההכרזה על בחירות כלליות בידי יורשו מחמוד עבאס, אימוץ חוק הבחירות הקודם ברשות הפלסטינית, אפיזודת הבחירות לנשיאות והבחירות לרשויות המקומיות, הקמתה של "מפלגת השינוי והרפורמה" ואיושה, ולבסוף מאפייני הקמפיין של חמאס שהוביל לניצחונו בבחירות לפרלמנט.
בכל האמור לתחנות אלה, וכן לתהליך ה"יציאה אל האור" של חמאס בשטחים והאחים המוסלמים במצרים מפעילות סמי-חשאית לפעילות גלויה, הרי שהדמיון בין מהלכי שני הארגונים הוא הרבה יותר מסתם "נסיון לשער" את מהלכיהם העתידיים. הוא מציאות קיימת המשקפת מנגנוני קבלת החלטות כמעט זהים ודילמות חופפות שהובילו להחלטות דומות עד כה, וזאת מבלי להידרש לספקולציות ביחס לעתיד. סביר להניח כי החלטת חמאס להתמודד בבחירות 2006 (ומהלך דומה להשתתפות בבחירות 1996 שהוכשל בידי האגף הג'יהאדיסטי בארגון) לא הייתה באה לעולם ללא נסיונותיהם החוזרים ונשנים של האחים המוסלמים במצרים לתרגם את יכולתם הארגונית – השליטה במסגדים, באיגודים המקצועיים ובאיגודים אחרים – למושבים בפרלמנט. לחמאס היו יכולות דומות ערב בחירות 2006, ומנסיון אישי אני יכול להעיד שמהלכי האחים המוסלמים בבחירות לפרלמנט המצרי בנובמבר-דצמבר 2005 נלמדו ויושמו באופן מלא, ובזמן אמת, על ידי חמאס, הן ברצועת עזה הן בגדה המערבית. מנגד, מרכיבי התעמולה, המשמעת הפנימית, הקמפיין הציבורי ונושאים אחרים שתוארו במאמר הקודם לגבי חמאס נלמדו באופן ברור בידי בכירי האחים המוסלמים במצרים והם מיושמים באופן עקבי מאז חודש ינואר האחרון.
מאז השתלטות חמאס על רצועת עזה ב-2007 הפך ה"נסיון האסלאמי" שם, ובכלל זאת השליטה המרכזית של חמאס על הממשלה, מנגנוני הבטחון והיכולות הצבאיות של הארגון, לפרוייקט החשוב ביותר של ארגוני האחים על נגזרותיהם המקומיות באזורים השונים בעולם הערבי, וכן במימד האזורי והבין לאומי. הפרוייקט נחשב כה קריטי בעיני כלל ארגוני האסלאם הפוליטי עד שחלק ניכר ממערך גיוס הכספים שלו (באמצעות מסגרות כמו "קואליציית החסד" וקרנות ייעודיות שונות במערב) משרת את רצועת עזה, על מנת להבטיח את עתידו של פרוייקט זה כמודל לחיקוי.
זאת ועוד: מאז מיסוד שלטון חמאס בשנים האחרונות ניכרים יחסי גומלין ישירים בין הנהגת האחים המוסלמים במצרים ובין הנהגת חמאס ברצועת עזה. לפחות שלושה מבכירי חמאס ברצועת עזה – שניים מהתנועה עצמה ואחד מממשלת חמאס – משמשים חברים במועצת השורא של האחים במצרים, ומצד שני, לפחות 15 מחברי האחים המוסלמים במצרים וההנהגות האזוריות משמשים כחברים במועצת השורא של חמאס.
התייחסותו של פרופ' סיון לסניף האחים המוסלמים בפלסטין – חמאס – כאל פרויקט שולי וזניח בעיני ארגון האחים המוסלמים במצרים והשלוחות האזוריות של הארגון הייתה נכונה מאז הקמת הארגון ועד לאינתיפאדה האחרונה. לאחר הקמת שלטון חמאס ברצועת עזה היא הפכה לנחלת העבר.
ארנון רגולר היה כתב השטחים של עיתון "הארץ".
