בעשר השנים האחרונות פועלת אגודת המפגש הבין-דתי לקידום יחסי שכנות טובה והבנה בין הקבוצות הדתיות השונות בארץ הקודש. במהלך השנים הקימה האגודה 38 קבוצות, 25 מתוכן פעילות כיום. הקבוצות הקטנות – סטודנטים באוניברסיטאות, גמלאים, אנשים מקצוע (רופאים ומורים למשל) וקבוצות לימוד – נפגשות אחת לחודש לאורך זמן רב, ומכיוון שאין תאריך סיום לפעילות הן הופכות למשפחות נוספות עבור חבריהן. כל קבוצה בוחרת לעצמה היכן להיפגש ובמה לדון. לעתים מתכנסים ללמוד נושא מסוים ולהעמיק בו, למשל דמות בעלת חשיבות בשלוש הדתות, סוגיה דתית מסוימת כמו מזון וההגבלות עליו וכיוצא בזה. יש שחוגגים יחד חגים ומועדים קרובים, ולעתים הפגישות הן אירועים חברתיים גרידא. יש גם קבוצות שמעדיפות לבקר בכל מיני אזורים, לטייל ברחבי הארץ, ודרך הטיולים להכיר וללמוד זה על זה.
הפעילות לא מיועדת דווקא לאנשים דתיים. כל אדם שחי בתחומי מדינת ישראל ובשטחים יכול להצטרף, בין אם הוא אדם מאמין ובין אם הוא אתיאיסט או חילוני. עם זאת, אנו סבורים שהדת היא עניין מרכזי עבור רוב תושבי הארץ, ולכן הפעילות מרוכזת לרוב סביב נושאים הקשורים לדת, למסורת, לתרבות ולחיי היומיום באופן כללי. בשונה מקבוצות דיאלוג אחרות ישנה הקפדה על הימנעות מדיונים פוליטיים. כאשר הצטרפתי לאגודה היה נדמה לי כי קשה לקדם שלום והבנה מבלי לדבר על המחלוקות הקשות והמדממות המלוות את חיינו, אולם ארבע שנות פעילות לימדו אותי כמה הרבה אפשר להשיג כאשר נפגשים, מכירים, נפתחים אחד לשני, מוותרים על החרדות ועל החשדנות ויוצרים קשרים מעניינים, בלי יומרה ליצור נוסחה להסכם פוליטי מצליח.
התהליכים שמתרחשים בקבוצות יוצאים מן הכלל: מרגש לראות כיצד חשדנות מפנה את מקומה להתעניינות עצומה, וכיצד החרדה ההולכת ופוחתת מאפשרת יצירה של קשרים שנראו בלתי אפשריים לפני כן. היצירה של קבוצה חדשה מבלי לדבר על התהליכים הפוליטיים, על גבולות ועל מחסומים, יוצרת קשר בסיסי העוקף את השלב המוּכָּר של התבצרות בעמדות ובסופו של דבר הסתגרות. ההיכרות הראשונית מסמנת את נקודות ההשקה והקרבה אולם גם את גבולות השוני וההבדלים בין הצדדים.
לאגודת המפגש הבין-דתי אין מצע פוליטי או תכנית מדינית לעתידו של המזרח התיכון. אנו מאמינים שקשרים על בסיס כבוד הדדי והיכרות יוצרים גלים בחברות שבהן אנו פועלים, גלים של הבנה, של קבלה ושל הכרה באחר על תרבותו ועל זכויותיו והצרכים שלו. אחת ההצלחות של השיטה הזו היא שיש לנו בקבוצות אנשים מכל הסוגים: דתיים ולא דתיים, אנשי ימין ושמאל, יהודים מתנחלים לצד מוסלמים אדוקים. בשנה האחרונה הקמנו קבוצה מרגשת של אנשי דת – רבנים ושיח'ים מאזור חברון שנפגשים אחת לכמה חודשים ועוסקים בסוגיות משותפות.
בשנים האחרונות זכיתי לראות אנשים שמעולם לא פגשו את ה"אחר" ומעולם לא שוחחו אתו בגובה העיניים, כשהם נפתחים ומגלים עולמות חדשים. ראיתי כיצד שיחה נינוחה ופשוטה יכולה ליצור תהליך משמעותי של קבלת האחר, שחרור מפחדים ושינוי בתפיסות, וכל זאת מבלי לאבד את זהותו הייחודית של האדם. העשייה במסגרת האגודה מספקת רגעים של שמחה, פתיחות ולמידה מתמשכת, גם אם לצדם מופיעים רגעים של ייאוש וקושי. אנו לומדים להכיר את שכנינו, שותפינו לארץ ולאהבתה, לכבדם ולהוקירם, ולשמוח על חיים בארץ עשירה ומגוונת. מן הצד השני נדהמתי לראות כמה ידיים הושטו חזרה, בסקרנות גדולה ותוך קבלה מוחלטת והשלמה.
המפגשים הבין-דתיים חשפו לעינינו המשתאות כמה אהבה קיימת בשני הצדדים, אהבה המחפשת דרך אל האחר ומבקשת את קרבתו מבעד למסכי העשן המלווים את חיינו. הקבוצות הקטנות, הא-פוליטיות, עשויות להוביל אותנו באיטיות ובבטחה להרחבת מעגלי קבלת האחר, הכבוד ההדדי והשלום בקרב החברות השונות בארץ הקודש.
יעל גידניאן היא רכזת של קבוצה באגודת המפגש הבין-דתי וחברה בוועד המנהל של האגודה.
