התרופה שמציע הרב יעקב יוסף לסוגיית המתירנות בקרב הזוגות החילוניים מצביעה אכן על חלק מן החששות הכבדים של העולם הדתי-חרדי, אולם בה בעת היא מוכיחה שוב עד כמה מערך הנישואים והגירושים בישראל מעוות ומושחת.
הרב יוסף, בנו של הרב עובדיה, הציע פיתרון מעניין לבעיה שמציקה לעולם הדתי והחרדי מזה זמן: חילוניים, כידוע, בוגדים בבני זוגם ללא הרף ויש להניח שחלק גדול מילדיהם נולדים כתוצאה מיחסי מין עם בני זוג אחרים למיטה. על פי ההלכה היהודית אין פגם חמור בילד שנולד לבני זוג לא נשואים כתוצאה מיחסי מין מזדמנים, אבל ילד שנולד מיחסי מין של אשה נשואה ומי שאינו בעלה, הוא ממזר ואסור לו לבוא בקהל ישראל. בגלל המתירנות, כך סבור הרב יוסף, רבים מן הילדים שנולדים בחברה החילונית הם אכן ממזרים על פי ההלכה. הסכנה היא שאותם ממזרים יגדלו ויינשאו בתמימות לבני זוג יהודים כשרים. התוצאה תהיה הרת אסון לשלמותו הרוחנית של עם ישראל.
אז מה עושים? הפיתרון – שהרב יוסף שִכְלֵל על פי הצעה של חכמי הלכה אחרים וביניהם הרב בקשי-דורון – פשוט. מלכתחילה צריך לדאוג שהנישואים לא יהיו תקפים. הרבנים "כאילו" ישיאו את בני הזוג זה לזה אבל תוך כדי כך ישתמשו בעדים פסולים, כמו למשל באביו של החתן שעל פי ההלכה אינו יכול לשמש עד לנישואין. כך ימשיכו הזוגות החילוניים לחשוב שהם נישאו בנישואים כשרים עם רב וחופה, ובעצם הנישואים יהיו בטלים והם ייוותרו רווקים. מכיוון שהחתונה לא תהיה אמיתית, הילדים שייוולדו לבני הזוג לא יהיו ממזרים, ועם ישראל יישמר בטהרתו הקדושה.
נניח לרגע הצידה את הטיעון המשפטי המבוסס על שקר ולכן מנוגד למוסר האנושי. נשים בצד גם את השאלות התיאולוגיות המתעוררות באשר למוסר האלוהי וליחסי אלוהים ואדם. נתעלם גם מההנחה, הנובעת מבורות קשה של הרבנים מסוג זה, על פיה בקרב אלה שאינם חובשים כיפה או שביס שולטת מתירנות מוחלטת ולעומתה אצל כל מי שחובש כיפה יש הקפדה מוסרית על טוהר. אם טענתו של הרב יוסף ג'וניור נכונה אפילו במקצת, מנקודת מבטו זהו פיתרון יעיל שימנע אסון כבד בקבוצה היהודית-אורתודוכסית ויחד עם זאת יאפשר לצעירים החילוניים להגשים את משאת נפשם. הרב במקרה הזה צודק ועושה את הדבר הנכון מבחינת אמונתו.
התמיהה הראשונה שלנו נוגעת לתמימותם ועיוורונם של כל הזוגות המוכנים להמשיך לרקוד לפי חלילה של הרבנות ולהינשא במסגרתה, גם כאשר הרבנים עצמם מכריזים שהנישואים הללו פגומים בעיניהם, נרתעים מלקיימם כדת וכדין, ובמקום זאת מציעים הצגה מזויפת של נישואים דתיים. עד מתי נהיה פראיירים? עד מתי נישאר כלואים בעולם המראות העקום הזה שבו אנחנו מתעקשים שישיאו אותנו רבנים שבזים לנו ולאורחות חיינו?
התהייה החמורה יותר והתסכול העמוק יותר נובעים מעמדתן של הכנסת והממשלה. שני המוסדות הפוליטיים הללו, שמזמן איבדו כל קשר עם האזרחים במדינה הזאת ושבראש מעייניהם רק עסקאות פוליטיות של שמור לי ואשמור לך, אינם מסוגלים לתקן דבר מכל המעוות והמכוער הזה. מדוע הרשויות הללו אינן פועלות מיידית להצעת נישואים אזרחיים?
אנחנו נוטים לחשוב על טורקיה, למשל, במונחים של מדינה מסורתית. כבר עשר שנים שולטת בה מפלגה דתית דמוית ש"ס, וחלק משמעותי מן הציבור הטורקי – ודאי אחוז גדול יותר מאשר בישראל – הוא דתי או שומר מסורת. יחד עם זאת הנישואים היחידים המוכָּרים רשמית במדינה הם נישואים אזרחיים שבהם הדת אינה משחקת כל תפקיד. אפשר כמובן, אחרי הנישואים בעירייה, לבקר אצל הקאדי, הכומר או הרב, ליהנות מן הטקס הדתי, ולרשום את הנישואים גם אצלו, אולם המדינה מכירה רק ברישום שהיא עצמה עורכת במוסדותיה האזרחיים, באמצעות פקידים שאינם מתייחסים כלל לשאלת הדת.
עתה, כשהרב יעקב יוסף גילה לנו שאפילו הממסד הדתי נרתע מעריכת הנישואים הללו בקרב זוגות חילוניים האם לא הגיע באמת הזמן לעשות מעשה במדינת פרטצ'יה ולעבור למערכת נישואין אזרחית פשוטה?
