כידוע, אם רוצים לקבור נושא מקימים ועדה שתדון בו ותגיש את מסקנותיה. עשרות אלפי הצעירים הסורים בפייסבוק ראו במפגש לדיאלוג, שאליו הזמין נשיא סוריה את כל נציגי האופוזיציה, לא יותר מתרגיל הטעיה שמטרתו להרוויח זמן ולדחות את מבוקשם של המתקוממים הדורשים את החלפת המשטר והנהגת דמוקרטיה. לא פלא שהבולטים באופוזיציה החרימו את הכנס ואפשרו לשלטון לנהל "דיאלוג עם עצמו", כפי שהתבטא אחד העיתונים הערבים. מאז הגביר אסד את מעשי הטבח שלו ואת השימוש באמצעי לחימה נגד אזרחים, אך למרות זאת נאלץ לעשות וויתורים נוספים.
עיני העולם כולו עוקבות אחרי המתרחש בסוריה, וחוקרים רבים תוהים כיצד תיראה הגירסה הסורית של האביב הערבי נוכח הסנקציות שנקט המערב והשתיקה המביכה של מדינות ערב.
בדיון בטלוויזיה הערבית שבו השתתפתי בטלוויזיה לאחרונה טען ד"ר עבדאללה נג'אר, חוקר במרכז הפלסטיני למחקרים אסטרטגיים שחי זמן רב בסוריה, כי כפי שהצליח המשטר לדכא את האחים המוסלמים ב-1982 כך יצליח אסד הבן להחזיק מעמד וימשיך להרוג את המתנגדים הפציפיסטים.
אני סבורה, עם זאת, שתמונת המצב היום שונה באופן מהותי מאז. הדבר הבולט ביותר כיום הוא מגבלות הכוח. אלה באים לידי ביטוי במספר ההרוגים: ב-1982 נרצחו בחַמַאה כ-20 אלף אזרחים, בעוד שהדיווחים על ההתקוממות הנוכחית מלמדים על כ-1400 איש שנהרגו מאז פרוץ ההפגנות לפני כחמישה חודשים, ועוד כשנים עשר אלף עצורים.
ישנם גם הבדלים אחרים. ראשית, ההתקוממות הנוכחית מקיפה מאות אלפים, רובם צעירים בעלי מרץ רב ונחישות להגיע למטרה. האביב הערבי, ובמיוחד במצרים, המדינה הערבית הדומיננטית, מחולל השפעה פסיכולוגית עצומה על הצעירים הסורים, בבחינת "גם אנחנו יכולים".
שנית, בעידן הדיגיטלי נוצרו קבוצות תמיכה בפייסבוק וברשתות חברתיות אחרות, שבהן מתנהלים חילופי דעות ונוצרות התארגנויות שלא היו קיימות לפני שלושה עשורים. המפגש במדינה הוירטואלית השואפת לשינוי מלכד את תנועות המחאה ומגבש אותן, זאת מעבר לשידורי טלוויזיה של האופוזיציה הפועלת היטב בזירה התקשורתית-הסברתית.
שלישית, הפצת המידע הטקסטואלי והויזואלי על הדיכוי האלים המתרחש בסוריה חושף את אכזריות השליטים לעין העולם כולו, בעוד אכזריותו של אסד האב נגד האחים המוסלמים ב-1982 נותרה חבויה ונסתרת מעיני הסורים והעולם בכלל. המהפכה הדיגיטלית גם מאפשרת לסורים בכל העולם לארגן מחאות ולגייס דעת קהל בין-לאומית.
רביעית, הטבח בחַמַאה היה מכוון נגד האחים המוסלמים, תנועה דתית שניתן היה לחשוד בה כי היא שואבת השראה מהצלחת המהפכה השיעית באיראן, בעוד שתנועות המחאה היום מייצגות את כל המגוון האתני של האוכלוסיה.
בדיון הטלוויזיוני טען ד"ר נג'אר שהמצב הכלכלי המתדרדר בסוריה לא ימוטט את המשטר, מכיוון שבשנות השמונים הוא שרד למרות פשיטת הרגל הכלכלית. אולם גם כאן אני מאמינה שהלחץ הכלכלי כיום משמעותי יותר, מכיוון שסוריה כילתה כבר שליש מעתודות מטבע החוץ שלה, ובנסיבות הנוכחיות לא צפויות הכנסות מהשקעות או מתיירות. גם אם איראן, השותף האסטרטגי, תתמוך כלכלית במשטר אסד, הרי שהתמשכות המרד האזרחי והצטרפות מעגלים נוספים לגל המחאה יערערו את השלטון העַלַוִי.
התמוטטות משטר אסד אולי איננה תרחיש אידיאלי עבור ישראל, אולם עשויים להיות לה שני היבטים חיוביים. ראשית, עקירת המשטר מהמפה האזורית תחליש את ציר הרשע בדמות איראן, חזבאללה וחמאס ואולי תעודד התקוממות בתוך איראן עצמה. שנית, המשבר בסוריה היווה מצע נוח להפשרת היחסים בין תורכיה לישראל, גם אם טרם סוכם עניין הפיצויים והחרטה על פרשת המשט. חידוש הברית בין שתי המדינות יכול לבוא לידי ביטוי גם בתזוזות חיוביות בהקשר הישראלי-פלסטיני: אנקרה כבר הודיעה שעדיף שהפלסטינים יגיעו לאו"ם מאוחדים, וארדואן גילה שהוא מתכנן לבקר בעזה – רמז כי מוטב לישראל להאיץ את תהליך ההתפייסות עם תורכיה.
לינדה מנוחין עבד אל-עזיז היא מרצה ופרשנית בענייני המזרח התיכון. בעבר הייתה ראש דסק המזרח התיכון בטלוויזיה בערבית.
