מחוז אידליב וסביבתו מוגדרים כ"אזור אי-הסלמה" בסוריה, אולם מאז ה-25 בדצמבר 2017 נמצא האזור תחת מתקפות אוויריות אינטנסיביות במסגרת המערכה לשחרור שדה התעופה אבו א-דהור מידי ג'בהת א-נוסרה.
קרבות קשים ניטשים בין צבא סוריה וארגוני המורדים, ומשטר אסד הצליח להיערך במרחק של כ-15 ק"מ בלבד מהעיירה הגדולה סראקב. אם יעלה בידי הצבא הסורי להשתלט על העיירה תהיה זו דריסת רגל משמעותית בשטח המחוז לראשונה מזה כמה שנים.
לא פחות חשוב מכך, יהיה זה הפסד מוראלי קשה לארגוני המורדים; זו תהיה העיר הראשונה מאז חלב שתיפול בקרב בידי הצבא הסורי, ופגיעה בסמל להתנגדות אזרחית מרשימה. זאת משום שתושבי סראקב ניהלו מאבק נחוש לשמר את אופי המאבק המהפכני-לאומי של העיירה.
מבחינה צבאית, לסראקב יתרון אסטרטגי חשוב בשל מיקומה בצומת דרכים, ולכן ניתן להעריך שכיבושה ישמש את הצבא הסורי להתקדם ולקרוע נתחים נוספים ממחוז אידליב. המועצה המקומית של סראקב פרסמה גילוי דעת שבו הכריזה על העיירה כאזור אסון, נוכח ההפצצות הכבדות, עשרות ההרוגים והרס התשתיות האזרחיות. האסון ההומניטארי המתמשך הפוקד את תושבי העיירה, והעקורים הרבים שהגיעו אליה, הוחמר בעקבות השלכת חביות נפץ ממסוקי חיל האוויר הסורי והתקפת תושבי העיירה בגז כלור.
סראקב היא בין העיירות הבולטות בסוריה שהצמיחו אקטיביזם עממי רחב במטרה ברורה לשמר את האופי והסמלים הלאומיים שאפיינו את המהפכה מראשיתה. מעשי פרובוקציה מצד הַיְאַת תחריר א-שאם (ג'בהת א-נוסרה) כלפי תושבי העיירה תועדו עוד קודם להשתלטות של הארגון על המוסדות השונים במחוז אידליב בקיץ האחרון, אך נמשכו גם אחריה. תושבי סראקב, כמו רבים מתושבי המחוז כולו, חוששים לעתיד מוסדותיהם האזרחיים ולהמשך הסיוע החיצוני לארגוני החברה האזרחית, נוכח מאמצי ההַיְאַה לפרק מוסדות שלטון מקומיים ולהחליפם בגופי ממשל המזוהים עמה. זאת בנוסף לאכיפת נורמות חיים ואידיאולוגיה קיצונית, שאינן עולות בקנה אחד עם השקפת עולמם של רבים מתושבי האזור.
תושבי סראקב גם התנגדו לכל מונופול כוח או ניסיון למשול עליהם באמצעות נשק. שאיפתם הגלויה היא כי המועצה המקומית הנבחרת תהווה את הסמכות העליונה אשר לה הזכות לקרוא לתושבים ולנושאי הנשק כאחד לציית להוראותיה. זאת מתוך הבנה כי תפקוד אופטימלי של המוסדות המוניציפליים, בנוסף לזיקות הדוקות בין החברה האזרחית לנותני שירותים, יצמצם את ההשפעה הג'יהאדיסטית בעיירה. בהיעדר יכולת צבאית לגבור על ההַיְאַה נתפשה התנגדות אזרחית לא אלימה כאופציה ריאלית בעיני תושבי העיירה. סראקב הייתה העיירה הראשונה בה התקיימו בחירות חופשיות דמוקרטיות למועצה המקומית ולראשותה – ציון דרך בתולדות סוריה המודרנית.
במהלך התנגשויות ביולי האחרון בין היאת תחריר א-שאם לבין אחראר א-שאם נכנסו חמושי ההַיְאַה לסראקב כדי לשלוף מתוכה את פעילי האחראר ולהשתלט על נכסיהם. הם תלשו בזעם את דגלי המהפכה שהתנוססו בראשי התרנים ורמסו אותם. בהפגנת מחאה עממית קראו המשתתפים הרבים להוציא את העיירה מהמאבק בין שתי התנועות וניסו למנוע מההַיְאַה לפרוץ לתוך מפקדת הארגון המקומי "חזית מורדי סראקב". בהפגנה נהרג אקטיביסט תושב העיירה מאש המוג'אהידון. פיזור המחאה באש חיה ליבה את הרוחות עוד יותר, וצעירים מקומיים הטיחו קריאות ״שביחה״ כלפי פעילי ההַיְאַה.
המהלך הדמוקרטי, שזכה להתעניינות ולהשתתפות רבה מצד תושבי העיירה, היה לצנינים בעיני הַיְאַת תחריר א-שאם. המתקפה של חמושי הארגון נערכה למחרת הבחירות למועצה החדשה, ובעקבות הפגנות עממיות שבעטיין יצאו החמושים מהעיירה. היו מי שסברו כי בכך הצליחו התושבים לשבור את מחסום הפחד "פעמיים" – בקיום הבחירות ובגירוש החמושים.
עם זאת, בהעדר תמיכה עממית, שליטתה החלקית בלבד של ההַיְאַה על סראקב לא מנעה ממנה מהפעלת לחץ מתמשך על המועצה המקומית כדי שזו תמסור לידיה את ניהול המחלקות, בעיקר אלו הנותנות שירותים ומפיקות רווחים (כדוגמת התקשורת, המים והמקרקעין). בעקבות זאת הודיעה המועצה המקומית של העיירה בדצמבר על הפסקת פעילותה באופן זמני, בשל דלדול משאבים.
ב-25 בדצמבר מצאו עצמם תושבי העיירה, כמו אחרים בריף המזרחי של אידליב, תחת מתקפה קשה של חיל האוויר הרוסי. נראה שזו הייתה החלטה אסטרטגית לחיסול שטחי המורדים במובלעת אידליב ובע'וטה המזרחית, עקב מיגור דאע"ש במזרח המדינה. נוכח התקדמות כוחות הצבא הסורי במרחק של 15 ק"מ מעיירתם, ולאור הסיכוי לפריסת כוחות תורכיים העשויים לחצוץ בינם לבין המורדים, האם עומדים תושבי סראקב בפני סכנה נוספת, הפעם בדמות שליטה חדשה-ישנה של כוחות אסד?
