אוכלוסיית המתנחלים בישראל איננה נושא נפוץ במחקר האקדמי ובכתיבה הפופולרית, יחסית לחשיבותה המדינית והפוליטית והעניין הציבורי העצום שהיא מעוררת. עבודת הדוקטורט שלי מבקשת לבחון כמה מהפערים הקיימים בספרות בנושא זה, ובייחוד בכל האמור להשתתפותם של המהגרים היהודים-אמריקאים, קבוצה חשובה שבדרך כלל נזנחה בספרות, בתנועת ההתנחלות בישראל. המחקר מתבסס, בין השאר, על מידע חסוי מהקונסוליה האמריקאית בירושלים, מועצת יש"ע וחומר מקצועי אחר.
נתונים אלה אפשרו לי לבנות פרופיל דמוגרפי של המתנחלים היהודים-אמריקאים בשטחים אחרי שנת 1967. הנתונים שאספתי על מספר המתנחלים האמריקאים בשטחים מעלה כי מדובר בכחמישה עשר אחוז מכלל אוכלוסיית המתנחלים (כ-45 אלף איש מתוך 300 אלף). ניתחתי מאפיינים כמו גיל, מין, מצב משפחתי, פיזור גיאוגרפי, חינוך ותעסוקה, זהות דתית, עמדות פוליטיות והשתייכות מפלגתית תוך בחינת התפתחותם לאורך זמן והשוואתם למתרחש בקרב יהדות ארה"ב ואוכלוסיית ישראל. ממצאי המחקר מפריכים סטריאוטיפים רבים המצויים בעיתונות הפופולרית, המתארים את המתנחלים האמריקאים כמשיחיים ואלימים. בתמצית, מדובר בקבוצה צעירה יחסית, משכילה מאוד, שהתקדמה מעלה בסולם החברתי והמקצועי, ורבים מקרבה היו פעילי שמאל ומצביעי המפלגה הדמוקרטית בארה"ב בשנות השישים והשבעים. למעשה, אותה קבוצה דמוגרפית שקיימה עצרות מחאה בוושינגטון עברה להתנחל בגבעות הגדה המערבית.
מהגרים יהודים-אמריקאים אלה נטלו חלק מרכזי בהקמת מפעל ההתנחלות הישראלי בשטחים הכבושים הן בדרגי הנהגה הן כמתנחלים ואנשי מעשה בשטח. כאן ראוי לציון במיוחד החיקוי של מודל ה"גרעין" מראשית הציונות, שבא לידי ביטוי בקבוצות של יהודים-אמריקאים שהתארגנו להגירה קולקטיבית למקומות יישוב ביהודה ושומרון, סיני ורצועת עזה. המחקר מתמקד בשלושת מקרי המבחן של הגרעינים היהודים-אמריקאים בימית, אפרת ותקוע. ארכיונים וחומר ראשוני – גנזך המדינה, ארכיון הסוכנות היהודית, עיתונות כללית ועיתונות של תנועת ההתנחלות וכן ראיונות – חושפים, לראשונה בספרות המקצועית, את סיפורן הנעלם של ההתנחלויות האמריקאיות-ישראליות ואת מערכת יחסי הגומלין המרובעת והדינמית, ולרוב גם בעלת סדר היום המנוגד, בין גרעיני המהגרים מארצות הברית, ממשלת ישראל, תנועת ההתנחלות הישראלית והפלסטינים.
המחקר בוחן כיצד, ולא פחות חשוב מזה – מדוע, השתתפו מהגרים יהודים-אמריקאים בתנועת ההתנחלות בישראל. מתברר כי קבוצה זו הבנתה לעצמה שיח אמריקאי מיוחד במטרה להצדיק את פעילותה. יתר על כן, רובם הונעו מאידיאולוגיה ובדרך כלל לא נמצאו מניעים כלכליים או אחרים שעמדו בבסיס הגירתם מארה"ב לשטחים. עם זאת, ולמרבה העניין, הם לא ניחנו במשיחיות שאפיינה חלקים של תנועת ההתנחלות הישראלית, כמו גוש אמונים. השיח של המתנחלים האמריקאים שילב אמונה דתית-פוליטית ביישוב ארץ ישראל השלמה עם חלום חלוצי אמריקאי (כולל מרכיבים מההיסטוריה של יישוב מערב ארה"ב), כאשר היעד היה ייסוד קהילות חדשות, אוטופיות ופרבריות בשטחים הכבושים. יחסי הגומלין המורכבים בין אידיאולוגיה, ארגון חברתי וסגנון-חיים הייחודיים למתנחלים האמריקאים חושפים כי אלה ראו את עצמם, ברוח שנות השישים, כרדיקלים אמיתיים המקימים "עיר על ראש גבעה". זו הייתה השתקפות וביטוי בעת ובעת אחת של זהותם והאקטיביזם שלהם כיהודים אמריקאים בישראל.
המחקר תורם לסדר יום אקדמי רחב יותר. הוא חלק מהתפתחות מחקרית חדשה בניתוח היחסים בין ישראל לבין הפזורה וה"אמריקניזציה" של ישראל, ומספק מבט על יחסי ישראל-ארה"ב שחורג מהזווית הדיפלומטית המוכרת לעבר היסטוריה חברתית-תרבותית. העבודה מדגישה את הרבגוניות והדינמיות של תנועת ההתנחלות הישראלית ב-40 השנה האחרונות. האופן שבו יהודים-אמריקאים מתארים את השתתפותם שלהם במיזם ההתנחלות מאפשר לבַעֲיֵית את השיח הפוליטי בין ימין לשמאל סביב מיזם ההתנחלויות. הבנת הקבוצות השונות המרכיבות את אוכלוסיית המתנחלים, והאינטרסים השונים שלהן, עשויה לשפר את יכולתה של ישראל לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
שרה הירשהורן מסיימת בימים אלה את עבודת הדוקטורט שלה במחלקה להיסטוריה באוניברסיטת שיקגו. המחקר שלה מתמקד בהיסטוריה של הציונות, ישראל המודרנית והסכסוך הערבי-ישראלי. בעבודת הדוקטורט שלה היא חוקרת את השתתפותם של מהגרים יהודים-אמריקאים בתנועת ההתנחלות בשני העשורים הראשונים והמעצבים לקיומה, בין השנים 1967-1987.
