האירוע הראשון: במהלך כיבוש רמאללה עלתה השאלה מה עושים עם כ-5000 שוטרים פלסטינים החמושים כולם ברובי קלצ'ניקוב. ההגיון הצבאי הטהור דרש לראות בהם אויבים המסכנים את חיילי צה"ל, שכן הם יכלו להפוך כל חלון בית, סמטה או נתיב מעבר למלכודת עבור צה"ל. מנגד, עיקר תפקידיהם של שוטרים אלה היה לשמור על הסדר האזרחי, להגן על מתחמי הרשות ואפילו לכוון את התנועה. מכאן שגם אימוניהם הצבאיים היו אלמנטריים ביותר. הפתרון, אותו הגה אל"מ במילואים עתניאל שנלר בתפקידו כראש מטה אוגדת איו"ש, שילב הן חשיבה צבאית והן חמלה אנושית. הוא ונציגת הצלב האדום ברמאללה גיבשו פתרון אלגנטי: כל שוטר שיסגיר את עצמו ואת כלי נשקו ישלח באופן מיידי לביתו בהסעה מאורגנת בחסות צלב האדום. במשך מספר ימים הסגירו אלפי השוטרים את עצמם ונשלחו לבתיהם, בעיקר ברצועת עזה. מעשה זה הציל בוודאות את חייהם של מאות בני אדם, משני הצדדים הלוחמים. הוא גם העביר מסר לאוכלוסיה בגדה כי גם בשיא האיבה ניתן למצוא הסדרים. אירוע זה חשף גם את העובדה כי הנהגת הרשות הפלסטינית חששה מהיווצרות מוקדי כוח הנאמנים לאוכלוסייה ולא לשלטון. זו הסיבה שבגינה הובאו אלפי שוטרים מעזה לגדה, שבה אין להם אחיזה חברתית ומשפחתית: ה"אופציה הממלוכית" של יאסר ערפאת.
האירוע השני: עם פתיחת חומת מגן התמוטטה שארית השליטה של הרשות הפלסטינית בגדה. הכוח האמיתי היה בידי פעילי התנזים, מעין מיליציות בראשות מרואן ברגותי שהורכבו בעיקר מצעירי מחנות הפליטים בגדה אשר קיבלו את משכורתם ישירות מהנהגת הרשות הפלסטינית. בין פעילי התנזים לאוכלוסיית הקבע של הגדה התקיימו יחסי איבה ממושכים, וערפאת השתמש בהם כשוט נגד חוסר שביעות הרצון בגדה ממשטרו. בימים הראשונים של חומת מגן התרבו מעשי השוד אותם ביצעו פעילי התנזים. הנפגעים העיקריים היו הסוחרים הגדולים של הגדה, אשר החזיקו ברשותם סכומי כסף גדולים במזומן. הסוחרים, באמצעות הצלב האדום, ביקשו את סיועו של צה"ל בהגנה על רכושם. שנלר חיבר בין הסוחרים לנציגי בנקים ישראלים, בחסות הצבא. לכל סוחר נפתח חשבון בנק שבו הפקיד את כספו, ובסך הכל הופקדו עשרות ואולי גם מאות מיליוני ש"ח בעת שהתחוללה לחימה ברחבי הגדה. לאחר תום המבצע הוחזרו הכספים לסוחרים, והם חידשו באמצעותם את הפעילות הכלכלית בגדה וסייעו בהשבת החיים למסלולם עבור הפלסטינים.
שני אירועים שוליים אלה, במהלך לחימה שבה נהרגו 34 חיילי צה"ל וכ-500 פלסטינים, עשויים ללמד משהו על הדינמיקה הסבוכה ביחסי ישראלים ופלסטינים ובין האחרונים לבין עצמם. הם אינם ידועים לציבור, אף שבמידה מסויימת הם תרמו להחלטה שלא לחדש את הממשל הצבאי בגדה כתחליף לרשות הפלסטינית. למבצע "חומת מגן" הייתה משמעות נוספת: הוא אפשר לתושבי הגדה לבנות חברה בעלת מאפיינים אזרחיים וכלכליים יותר מאי-פעם, וההשוואה בין רמת הבטחון האישית והכלכלית של תושבי הגדה לזו של רצועת עזה מוכיחה זאת. הבעיה, כרגיל, מצויה בהנהגתם של שני העמים; במקום לנצל את המציאות החדשה והמעודדת באופן יחסי בגדה כדי לסיים את הקונפליקט בדרכי שלום, בוזבזו שנות הרגיעה בהאשמות הדדיות חסרות תוחלת. קריאתו של מרואן ברגותי לאחרונה לשוב לאלימות בגדה אולי מנבאת את העתיד לבוא.
