בימים האחרונים פורסם באיראן, ולאחר מכן בתקשורת המערבית ובישראל, כי הנשיא רוחאני החליט לקצץ כעשרה אחוזים מתקציב משמרות המהפכה בשנת התקציב האיראנית הבאה (שמתחילה בראש השנה האיראני ב-21 במרץ). את המידע הזה יש לבחון ולנתח בזהירות.
ראשית, הידיעה מבוססת על סעיף "משמרות המהפכה" בהצעת התקציב של איראן, שהנשיא העביר בשבוע שעבר לאישור המג'לס. להצעה ממתינים דיונים ארוכים במג'לס, והתקציב יאושר רק בראשית השנה האיראנית הבאה. לפיכך עוד חזון למועד בעניין זה. תקציב המדינה באיראן, יש להדגיש, אינו מתאפיין במידה רבה של שקיפות, ולכן קשה להסיק ממה שפורסם ממנו על שינויים בסדר העדיפויות הממשלתי.
שנית, למשמרות המהפכה יש מקורות משמעותיים נוספים, חלקם תקציביים וחלקם חוץ תקציביים. חלק גדול מהכנסותיו של המנגנון נובע משליטתו בנתח נכבד מהכלכלה האיראנית, ישירות (למשל, שליטה של תאגיד הבינוי של משמרות המהפכה, "ח'אתם אל-אנביאא'", במיזמי פיתוח של שדות הגז והנפט) ובעקיפין (למשל, שליטה של גורמים הקשורים למשמרות המהפכה במניות של חברות תקשורת). שינוי בסעיף "משמרות המהפכה" בתקציב המדינה מהווה אינדיקציה לתעדוף של המנגנון בהוצאות הממשלה, אך אין בו כדי להעיד על פגיעה בכלל ההכנסות הצפויות למנגנון בשנת התקציב הבאה.
שלישית, משמרות המהפכה כפופים למנהיג העליון ולא לנשיא, ולכן גם אם הנשיא מעוניין לקצץ בתקציבם יכולים ראשי המנגנון לפנות ללשכת המנהיג ולקבל "פיצוי". מאז שפורסם הדיווח על הקיצוץ פורסם לפחות דיווח אחד על עליה בשיעור של 43 אחוז בתקציב משמרות המהפכה.
היחסים בין הנשיא רוחאני לבין משמרות המהפכה מתוחים, והם היו מתוחים גם בשנה שעברה, שבה דווקא הוגדל תקציבו של המנגנון (ככל הנראה בעקבות מעורבותו במאבק בדאע"ש בעיראק). תקציב המדינה הקרוב של איראן ישקף עליה בהכנסות הצפויות בעקבות הסרת הסנקציות, אם כי בהיקף צנוע בהרבה מהסכומים המתפרסמים בישראל, בוודאי על רקע הצניחה התלולה במחירי הנפט בשוק העולמי. השאלה המרכזית היא מה נתח התקציב שיופנה לפיתוח תשתיות ולצמיחה כלכלית (העדפתו של נשיא רוחאני) ביחס לתקציב שיופנה למטרות אחרות, ובכלל זה תמיכה במשמרות המהפכה ובמעורבותם במזרח התיכון.
סביר להניח כי הגידול בהכנסות כתוצאה מהסרת הסנקציות ינוצל לשיקום הכלכלה האיראנית החולה. עם זאת, סכומים לא קטנים ימשיכו למצוא את דרכם לסיוע למשטר אסד, לחזבאללה, לחות'ים בתימן ועוד. הסכומים הללו לא יביאו לשינוי דרמטי בתמונת המצב בזירות המורכבות שבהן פועלת איראן, אולם הם בהחלט עשויים לשפר את יכולותיהם של הארגונים הנתמכים על ידה.
