השתלטותם המחודשת של צבא סוריה והמיליציות שלצדו על מזרח העיר חלב בחודש דצמבר האחרון חשפה לעין כל שחיתות נרחבת בקרב קציני הצבא, החיילים ואנשי המיליציות. התופעה, אשר זכתה לכינוי "תעפיש" בשיח הציבורי הערבי (מילה שמשמעותה ביזה שיטתית של רכוש ומכירתו), אינה חדשה באזורי העימות בין הצבא למורדים, אלא שעוצמתה, היקפה ומספר המעורבים בה באזור חלב הביאו אותה אל אור הזרקורים.
שחיתות ממוסדת, שבאה לידי ביטוי בהקמת רשתות של חסות ונפוטיזם הפועלות במקביל לשרשרת הפיקוד הרשמית, מלווה את הצבא הסורי עשרות שנים והחלישה אותו מבחינה ארגונית ומבצעית. היא הפכה את הצבא לארגון של חמס וביזה שתופעת התעפיש היא רק אחד מהביטויים שלה.
היחלשותו של הצבא הסורי בעקבות התמשכות המלחמה, הצטמקות סדר-הכוחות שלו, העריקות הרבות משורותיו וגיוס החובה שהפך לגיוס בכפייה האיצו את ההסתמכות על מיליציות חמושות, מקומיות או זרות, שיעיות (לעיתים רבות ב"הכוונה רוסית" או "ייעוץ איראני"). מאות המיליציות הסוריות פועלות במסגרת הצבא, בדרך כלל תחת פיקוחו של הממסד הצבאי-בטחוני, אולם חלקן נהנה מעצמאות יחסית. יתרה מזאת, משטר אסד אִפשר לנאמניו העלווים לייסד מיליציות משלהם, בתחילה כדי להגן על אנשי עסקים מפני מעשי שוד. בהמשך הן הפכו למסגרות צבאיות לכל דבר. עם התארכותה של המלחמה התבססה באזורים שבשליטת המשטר רשת של אנשי עסקים וקציני צבא עלווים ששמרה על האינטרסים של המשטר בתמורה להטבות חומריות. כך סרו מיליציות דומיננטיות למרותם של עלווים בעלי ממון והשפעה, המנהלים אותן בשיטות מאפיוזיות.
בכתבת תחקיר שערך לאחרונה ה-Der Spiegel צוינו שתיים מבין המיליציות הבולטות שאנשיהן שלחו יד ב"תעפיש": "סוקור א-צחרא" בראשותו של איש העסקים מוחמד ג'אבר מלאטקיה, ו"קוּאת א-נמר" בפיקודו של תא"ל סוהיל אל-חסן, יוצא מודיעין חיל-האוויר הסורי. נוסף על מעורבות במעשי ביזה, אנשי המיליציות הללו חולשים על אספקת מוצרי יסוד הנמצאים במחסור באזורים הצפוניים שבשליטת המשטר ולמעשה החליפו את מנגנוני המדינה בחלב. אולם בתופעת ה"תעפיש" מעורבים גם חיילים וקצינים לובשי מדים מיחידות העלית של הצבא הסורי.
מבתי העיירה דאריא, ממערב לדמשק, שחמושיהּ ובני משפחותיהם הוגלו לאדליב בעקבות הסדר כפוי עם המשטר בסוף אוגוסט 2016, נבזז רכוש רב שנמכר לאחר מכן בשווקי "יד שניה" בדמשק. פעילי שטח העידו כי לחיילים שונים היו "תת-התמחויות" בתעפיש: רהיטים, מכשירי חשמל, אביזרים סניטריים ועוד. בכפרי ואדי ברדא התגלעו מחלוקות עמוקות בין חיילים על "זכויות תעפיש" מבתים שלא הופצצו מהאוויר, כאשר חיילים מדיביזיית "משמר הרפובליקה" טענו לזכות ראשונים על הרכוש הגנוב משום שלחמו בקו החזית וספגו את מרב האבדות.
מעשי ביזה דווחו גם מאזור העיר תדמור, שם בזזו חיילים ואנשי מיליציות שיעיות-אפגאניות גם שרידים ארכיאולוגיים. בסְפר המזרחי של חלב נתפסה קבוצה של חיילים בעת שניסתה לפרק ולגנוב ציוד המשמש לשאיבת מים עבור העיר חלב. כל הפעולות הללו אינן יחידניות או ספונטניות אלא מאורגנות ומתוכננות היטב בחסות אנשי צבא ובידיעתם. הבוזזים נוהגים להעביר את הרכוש הגנוב, דרך מחסומי הצבא, לשטחי אחסון, והוא נמכר בשווקים תחת עינם הפקוחה של החיילים. ברקע מתנהלים מאבקים פנימיים בין יחידים על חלוקת הרווחים ובין ארגונים על אזורי פעולה, השפעה וניהול רשתות הברחה ופשיעה.
תופעת התעפיש התפשטה בסוריה בשנים האחרונות. מעשי שחיתות והתעמרות של חיילים באזרחים היו עניין שבשגרה. אולם התופעה נגלתה במלוא עצמתה במהלך הקרבות לשחרור חלב בקיץ האחרון, וכך עלתה לשיח הציבורי. בשכונות מזרח העיר, שהיו בשליטת המורדים, ובשכונות דרום העיר שנותרו בידי המשטר פרצו חיילים ואנשי מיליציות אל בתים שננטשו בשל ההפצצות הכבדות ורוקנו אותם מהמסד עד הטפחות. מי שהתנגד הוכה ולעתים נרצח. לחלק מהתושבים נמסר שהבתים "ממולכדים" ולא ניתן לשוב אליהם. בתי עסק ומרכזי מסחר נבזזו בצורה דומה. הרכוש הגזול נמכר על ידי ה"שביחה" באזור לאטקיה במחירים שווים לכל נפש.
האירוע שגדש את הסאה היה "ליל התעפיש הגדול" בפרבר שבמערב חלב, הסמוך לשכונות שבשליטת המשטר שהתרוקנו כמעט לחלוטין מתושביהן בעקבות ירי ארטילרי ופיגועי תופת. מאות אנשי מיליציה עטו בלילה אחד על הבתים ורוקנו אותם כליל בנימוק מבצעי כוזב. כשחזרו התושבים אל בתיהם הם מצאו בהם את החיילים ואנשי המיליציות. חלקם נאלצו לשלם שלמונים כדי שרכושם הנותר לא ייבזז, ואחרים נאלצו לשלם דמי חסות והגנה. מבחינת תושבי מערב חלב, שנאמנותם הפומבית למשטר לא הוטלה בספק עד אז, "מה שלא החריבה המלחמה, בזזו הבוזזים". שאדי חלוה, אחד הכתבים הפופולריים בטלוויזיה הסורית, תיאר את הבוזזים הללו כ"דאע"ש פנימי", לאחר שתושבים ממורמרים ומתוסכלים ניסו להשיב לידיהם בכוח את רכושם הגזול.
בצעד יוצא דופן, שמשמעותו הודאה בקיומה של תופעת "התעפיש" ובחומרתה, פרסם חדר המבצעים של הצבא הסורי מזכר פומבי בחתימתו של האלוף זיד עלי סאלח, מפקד דיביזיית "משמר הרפובליקה" וראש "הוועדה הביטחונית" של חלב. סאלח הורה על הרחקתם של כחמש מאות אנשי מיליציה מהעיר בשל מעורבותם בביזה, הודיע על החמרת העונשים על עבריינים והנחה לעבות את הפטרולים. הוא אף הטיל את האחריות לנעשה בשטח על המפקדים. חוסיין דיאב, מושל חלב, סיפר מצדו על המאמצים להשבת הבטחון והסדר הציבורי על כנם.
מוחמד ג'אבר, מפקד מיליציית "סקור א-צחרא", שחִצי הביקורת הנוקבת הופנו אל אנשיו, אישר את קיומה של התופעה אך המעיט בחומרתה. הוא טען כי ארגונו דוחה מעשים מסוג זה וכי ישתף פעולה עם רשויות החוק בחלב כדי למגר את התופעה ולבוא חשבון עם הבוזזים. מעניין לציין כי המשטרה הצבאית הרוסית, אשר פרסה כוחות בשכונות מזרח חלב לאחר פינוי המורדים מהן כדי למנוע מעשי ביזה, פתחה בחקירות משלה על המעורבים בתופעת ה"תעפיש".
ככל שהתרחבה האנרכיה בשכונות חלב והתעצמה תופעת "התעפיש" בחסות הלחימה במורדים גברו תחושות המיאוס והסלידה, בעיקר מצד תושבים תומכי המשטר. סיקור ה"תעפיש" החל לתפוס מקום יוצא דופן גם באמצעי התקשורת הסוריים ובערוצים המזוהים איתם, בעיקר מתוך כוונה להפסיק את הפגיעה המצטברת בתדמיתו של צבא סוריה ולמנוע ביקורת ציבורית נוספת כלפיו. יצא אפוא, כי בעוד ש"התעפיש" במזרח חלב הוצדק בידי החיילים ואנשי המיליציות כשלל מלחמה, כתמורה ללוחמים או כפיצוי על איחור בתשלום המשכורות, במערב העיר החלה הביקורת הציבורית ליצור משבר אמון בין הצבא לבין חלק מאמצעי התקשורת.
העיתונאי רידא אל-באשא, כתב ערוץ אל-מיאדין הלבנוני המקורב ל"ציר ההתנגדות", ביקר קשות את המיליציות המעורבות ב"תעפיש" בסדרה של מאמרים. במאמר מתחילת חודש מרס, "הדרך לחלב: מחסומי דרך המשי", שזכה לתהודה רבה, תיאר אל-באשא את המחסומים הרבים הפרוסים מחלב ואליה, אשר "עיקר עיסוקם בפיקוח על העברת רכושם של תושבי חלב וכספם". באחד המחסומים, שהיה מאויש באנשי מיליציה הכפופים לדיביזיה הרביעית (המזוהה עם האלוף מאהר אסד, אחיו של הנשיא) והתפרסם בעבר במעשי מעצר וחטיפה של אזרחים, הותרה כניסת משאיות המובילות תרופות אל השכונות רק בתמורה לתשלום שוחד גדול, על אף מצבה הירוד של מערכת הבריאות בעיר.
המאמר העמיד את משטר אסד במבוכה רבה, בין היתר משום שאל-באשא חשף בו לראשונה את שמותיהן של המיליציות המעורבות ב"תעפיש" ואת שמות מפקדיהן. בלחץ שהופעל, ככל הנראה, מטעם המיליציות על משרד ההסברה הסורי נשללה באופן זמני אשרת העבודה של אל-באשא.
בהדרגה קיבלה תופעת ה"תעפיש" ממדים של פשע מאורגן בחסות המשטר. נראה כי גם אם יש בצמרת הצבא רצון להתמודד עם התופעה, אין לה יכולת ממשית לעשות זאת למעט מעצרים אקראיים של בוזזים לצרכי מראית עין. משטר אסד מתקשה להודות באיבוד השליטה בשטחים שבשליטתו, בעיקר כאשר הוא זקוק להמשך שירותם של אנשי המיליציות, "חלוצי השחרור של חלב".
חמישה חודשים לאחר שהשיב משטר אסד את מזרח חלב לשליטתו, הבטחון והסדר הציבורי בעיר עדיין נתונים בידיהם של אנשי מיליציות, קציני צבא וחיילים מושחתים. מוסדות הממשלה חלשים לאחר שש שנות מלחמה ואינם יכולים להתמודד עם התופעה, אולם אזלת ידם עלולה לשמש כר פורה למאבקים בין מיליציות מקומיות לזרות על שטחי השפעה, שבהם יהיו מעורבים גם קציני צבא בכירים ומושחתים.
ד"ר אלי גליה חוקר היבטים שונים של מלחמת האזרחים בסוריה
