בספטמבר האחרון נערכו בחירות לפרלמנט ולמועצות המקומיות במרוקו באותו יום כדי לחסוך בעלויות באמצע משבר הקורונה. היה זה סבב הבחירות השלישי שנערך במדינה מאז אירועי האביב הערבי, ו־31 מפלגות עם 6,815 מועמדים מטעמן (ש־2,329 מתוכם הן נשים) נלחמו על קולותיהם של כ־17.9 מיליון מצביעים מרוקאים.
עם סיום ספירת הקולות הסתמן סופית: המפלגה האסלאמיסטית המרוקאית – מפלגת הצדק והפיתוח – אשר שלטה במדינה מאז 2011 נחלה תבוסה מוחצת והתרסקה מ־125 מושבים בפרלמנט ל־12 מושבים בלבד (מתוך 395 מושבים בפרלמנט בסך הכול). לעומתה, נחל המחנה הליברלי במדינה ניצחון, כשבראשו עומדת המנצחת הגדולה של בחירות אלה – המפלגה הליברלית "העצרת הלאומית של העצמאים", אשר שילשה את כוחה בפרלמנט וזינקה מ־37 מושבים ל־102 מושבים. הישג נאה – ובעל השלכות משמעותיות על אופיה של הממשלה החדשה – רשמו גם מפלגה ליברלית נוספת בשם "האותנטיות והמודרנה" ומפלגת המרכז-ימין "איסתיקלאל", שזכו ב־86 וב־81 מושבים בהתאמה.
אחוז ההצבעה בבחירות אומנם היה נמוך ומטריד במושגים של מדינות דמוקרטיות במערב, ועמד על 50.3%, אולם זהו אחוז ההצבעה הגבוה ביותר מאז סבב הבחירות שנערך בשנת 2007 במדינה, שבה האזרחים אינם מביעים את אמונם במערכת הדמוקרטית, על אחת כמה וכמה כשהמוסד המלוכני מכתיב את הטון בסופו של דבר. ברוח זו, מלך מרוקו מוחמד השישי הוא זה שיבחר את ראש הממשלה מהמפלגה שזכתה ברוב המושבים בפרלמנט, ולאחר מכן ראש הממשלה הנבחר יקים את הקבינט שלו ויגיש אותו לאישורו של המלך, שמאשר גם מינויי מפתח כמו שרי הפנים, ההגנה והביטחון.
היו אלה הבחירות הראשונות שנערכו במדינה מאז פרוץ מגפת הקורונה, כשהמדינה נתונה במשבר כלכלי קשה שפושה בענפים רבים של כלכלתה, ובמיוחד בענף התיירות שכה חיוני לפרנסת המרוקאים. נסיבות אלה יכולות להסביר במידה רבה את תוצאות הבחירות הנוכחיות. ניתוח של תוצאות אלה מספק, בין היתר, מכון המחקר הערבי למחקרי מדיניות היושב בדוחא שבקטאר (ובראשו עומד עזמי בשארה) במאמר שפורסם לאחרונה באל־ערבי אל־ג'דיד הליברלי.
האסלאמיסטים לא איחרו להגיב על המפלה הקשה. חברי המזכירות הכללית של המפלגה התפטרו כולם בהתפטרות קולקטיבית ופרסמו הודעה מטעם המפלגה שבה נכתב שתוצאות הבחירות אינן מובנות ואינן הגיוניות וכי נראה שהיו אי־סדרים בספירת הקולות. כמו כן, המפלגה מלינה על שינוי טכני שהונהג בשיטת ההצבעה, בטענה ששינוי זה נועד למנוע במכוון מהמפלגה מלנצח בבחירות. אולם מאידך, טוען מכון המחקר, לאחר כעשור בשלטון, לא ניתן להתעלם מכך שתוצאות הבחירות הללו מבטאות במידה רבה את התסכול של הציבור המרוקאי מהמפלגה האסלאמיסטית השלטת, ועל כן בחר להענישה בקלפיות ולהדיחה מהשלטון. מדיניותם של האסלאמיסטים, במיוחד בתחום הכלכלי, טוען מכון המחקר, הובילה לכעס גובר בקרב הציבור המרוקאי, הן בשל צעדים כמו העלאת גיל הפרישה לפנסיה והן בשל המצב הכלכלי הקשה ששורר במדינה, שבא לידי ביטוי, בין היתר, בהיחלשות כוח הקנייה של האזרחים. ולכך התווספו גם ההשלכות הכלכליות של משבר הקורונה והמחיר ששילמה המפלגה האסלאמיסטית כעת על ניהול המשבר בתקופת שלטונה.
הכותבים מוסיפים כי מפלגת הצדק והפיתוח האסלאמיסטית שילמה בבחירות אלה מחיר פוליטי גם על צעדים דרמטיים שננקטו בתקופתה והכעיסו את בסיס התמיכה הפוליטי שלה. צעדים כמו קיבוע מעמדה של השפה הצרפתית כשפת הוראת המדעים בבתי הספר התיכוניים, קידום לגליזציה של קנביס, ומעל הכול – הנורמליזציה עם ישראל במהלך השנה החולפת והסכם השלום עימה שנחתם למעשה מעל לראשה של הממשלה ובניגוד לרצונה של המפלגה האסלאמיסטית. מהלכים אלה, לצד צעדים נוספים שנקטו האסלאמיסטים והכעיסו את ציבור בוחריהם, ציירו את המפלגה ככזו שמוותרת על עקרונותיה, וגרמו לבסוף לפירוק של בסיס התמיכה העממי שלה בבחירות האלה ולהדחתה מהשלטון.
זוהי תבוסה קשה ומשמעותית לאסלאם הפוליטי, שכוחו במזרח התיכון הלך וגבר בעקבות פרוץ האביב הערבי. ועל המכה הקשה שחטפו האסלאמיסטים יכולות להעיד גם התוצאות בבחירות המקומיות: לאחר ששלטו כמעט בכל העיריות של הערים הגדולות במדינה, עם סיום ספירת הקולות, מסתמן כי האסלאמיסטים לא יעמדו בראש של אף מועצה מקומית, וכי גם בזירה זו הם הפסידו ליריביהם ממפלגות המחנה הליברלי וממפלגות נוספות.
מנגד, יומיים לאחר פרסום התוצאות, קיבל המלך מוחמד השישי בארמונו את פניו של יו"ר מפלגת העצרת הלאומית של העצמאים עזיז אח'נוש, והטיל עליו את המדנט להרכבת הממשלה. נכון לזמן פרסום הטור, סבר מכון המחקר כי התרחיש הסביר ביותר הוא שהממשלה המסתמנת תכלול את שלוש המפלגות הגדולות: העצרת הלאומית של העצמאים, האותנטיות והמודרנה, התנועה העממית ומפלגת המרכז-ימין "איסתיקלאל" – וכך אכן קרה בסופו של דבר. מפלגות השמאל המתון "האיחוד הסוציאליסטי של הכוחות העממיים" ו"מפלגת הקִדמה והסוציאליזם" לא הצטרפו לממשלה וישבו באופוזיציה לצד מפלגת הצדק והפיתוח האסלאמיסטית ונציגי השמאל הרדיקלי.
תקוות וציפיות רבות נתלות בממשלה החדשה, שתווי פניה האידיאולוגיים שונים למדי משל קודמתה, שמשלה במדינה במשך כעשור. לאחר שצלחו את מבחן הבוחר – במידה רבה בשל כישלונם של יריביהם האסלאמיסטיים – כעת ניצבים מנהיגיו של המחנה הליברלי בפני האתגר הגדול האמיתי – עמידה בהתחייבויותיהם הרבות לציבור הבוחרים, שעל גבן הם העפילו לשלטון, וניהול משבר הקורונה במדינה.
