השיח התקשורתי והציבורי בישראל עסק לא מעט במערכת הבחירות האחרונה, ובתוך כך גם במפלגות הערביות ובהשפעתן האפשרית על זהות הקואליציה העתידית לאחר שמפלגה ערבית השתתפה לראשונה בקואליציה ואפשרה את הקמתה של ממשלת השינוי בהובלת בנט ולפיד. יתרה מזאת, כמו שקרה בארבעת סבבי הבחירות האחרונים, גם בבחירות האחרונות רבים הבינו – והמציאות הוכיחה זאת בפועל – כי הקולות של הציבור הערבי עשויים להיות אלו שיכריעו את הכף בין שני הגושים. בשיח הציבורי שקדם לבחירות נדונה לא פעם האפשרות שאולי אף שתיים משלוש המפלגות הערביות שהתמודדו בבחירות ימליצו על לפיד ויעניקו לו רוב של 61 חברי כנסת אם מפלגות המרכז והשמאל לא יצליחו להשיג רוב זה לבדן.
אלא שעם סיום ספירת הקולות והניצחון שבו זכה גוש הימין-חרדים, ירדה מהפרק האפשרות לשותפות קואליציונית יהודית-ערבית בדמות ממשלת שינוי נוספת. על פניו, ברמה האלקטורלית, המפלגות הערביות כשלו בבחירות אלה – כוחן הפוליטי נותר זהה מבחינת מספר המושבים בכנסת, ורשימת בל"ד לא עברה את אחוז החסימה. למרות זאת, מערכת הבחירות האחרונה יכולה לספק במבט לאחור תובנות מעניינות למדי לגבי דפוסי ההצבעה של הציבור הערבי בישראל. תרומה לשיח זה מספק מאמר שפורסם בנובמבר האחרון על ידי מכון המחקר מדא אל-כרמל (مدى الكرمل) היושב בחיפה והעוסק במחקר ובמדיניות לגבי החברה הערבית בישראל ולגבי הפלסטינים. המאמר סוקר את תוצאות הבחירות האחרונות בקרב הציבור הערבי, מנתח את דפוסי ההצבעה שלו ואת ההשלכות שיש לתוצאות הבחירות על מעמדן של המפלגות הערביות.
נזכיר כי בסבב הבחירות האחרון התמודדו שלוש רשימות ערביות בנפרד – לראשונה מאז בחירות 2013: רע"מ בראשות מנסור עבאס, חד"ש-תע"ל בראשות איימן עודה ואחמד טיבי ובל"ד בראשות סאמי אבו שחאדה – כשכל אחת נשאה דגל אידאולוגי שונה באשר לשאלת מעורבותן האפשרית בהקמת הקואליציה העתידית. רע"מ קראה להשתתף בקואליציה ולהשפיע מקרוב על הנעשה במדינה, אולי אפילו כחלק מהממשלה; בחד"ש-תע"ל נבחנה האפשרות לפעול בתיאום מסוים עם לפיד – מה שבין היתר הוביל לכך שבל"ד מצאה את עצמה לבדה במרוץ, שכן בל"ד מחזיקה בקו אידאולוגי המתנגד לכל שותפות קואליציונית עם ממשלות ציוניות.
סקירת התוצאות
בסבב הבחירות האחרון עלה אחוז ההצבעה הכללי בישראל מ־67.44% בבחירות 2021 ל־70.63% בבחירות 2022, כאשר ספציפית במגזר הערבי נרשמה עלייה משמעותית מכ־43% בבחירות 2021 ל־54% בבחירות 2022. עם סיום ספירת הקולות, הראו התוצאות הסופיות שרע"מ זכתה ב־194,047 קולות – כ־30,000 יותר מאשר בסבב הבחירות הקודם, ועלתה מארבעה מנדטים בכנסת הקודמת לחמישה מנדטים בכנסת הנוכחית; לעומתה, חד"ש-תע"ל זכתה ב־178,735 קולות – שהם כ־32 אלף קולות פחות מאשר בסבב הבחירות הקודם, שבו בל"ד רצה איתם ברשימה המשותפת, וירדה משישה מנדטים בכנסת היוצאת לחמישה מנדטים בכנסת הנוכחית; ואילו בל"ד זכתה ב־138,617 קולות, המהווים 2.91% מכלל הקולות, ולא עברה את אחוז החסימה (העומד על 3.25%).
ראוי לציין כי למרות התבוסה שנחלו בגוש המרכז-שמאל והרשימות הערביות, שלוש הרשימות הגיעו להישגים נאים מבחינת מספר הקולות שהן קיבלו, כשמשווים את הישגיהן הנוכחיים להישגיהן בבחירות לכנסת ה־19 (בשנת 2013), שהייתה מערכת הבחירות האחרונה שבה רצו לכנסת בעת ובעונה אחת שלוש רשימות ערביות באופן עצמאי (באותה כנסת עלה אחוז ההצבעה מ־2% ל־3.25%, מה שהוביל להקמת הרשימה המשותפת בשנת 2015 כדי למנוע מצב שבו שלוש הרשימות ירוצו בנפרד ולא יעברו את אחוז החסימה). לשם השוואה, במערכת הבחירות ההיא זכתה רע"מ-תע"ל ב־138,450 קולות, חד"ש זכתה ב־113,439 קולות, ובל"ד זכתה ב־97,030. כך שניתן לראות בבירור כי כל אחת משלוש המפלגות הגדילה את בסיסי התמיכה בה בעשרות אלפי קולות.
המאמר סוקר את תוצאות הבחירות ביישובים הערביים בלבד, ומראה כי שיעור ההצבעה למפלגות ציוניות ביישובים אלה ירד מ־20% בבחירות הקודמות ל־15% בבחירות האחרונות, כך שרוב מוחלט של 85% מהמצביעים שמימשו את זכות הבחירה שלהם העניקו את קולם לרשימות הערביות. מניתוח כלל הקולות שניתנו למפלגות הערביות בערים המעורבות (חיפה, לוד, רמלה, תל אביב יפו, נוף הגליל, מעלות תרשיחא ועכו), עולה כי חד"ש-תע"ל ובל"ד חזקות בהן בפער ניכר מרע"מ, כאשר השתיים הראשונות זכו ב־42.5% וב־40% מהקולות בהתאמה, בזמן שרע"מ זכתה רק ב־17.5% מהקולות.
ניתוח התוצאות
את העלייה המפתיעה בשיעור ההצבעה בקרב הציבור הערבי תולה המאמר במספר גורמים: בראש ובראשונה, גורם הפחד מפני עליית הימין הקיצוני בדמות מפלגת "הציונות הדתית" ואיתמר בן גביר – תחושת פחד שהועצמה בקמפיינים של כל המפלגות הערביות, ובהם קמפיין ההפחדה שפצחו בו הרשימות הערביות ביום הבחירות עצמו מפני תרחיש שבו כל שלוש המפלגות הערביות לא יעברו את אחוז החסימה אם הערבים לא יצאו להצביע בהמוניהם. גורם שני שעליו מצביע המאמר הוא שיעור ההצבעה הגבוה המפתיע בקרב הציבור היהודי בשעות הראשונות לפתיחת הקלפיות, אשר גרם לערבים רבים לצאת להצביע בהמשך היום.
את הצלחתה של רע"מ מחברי המאמר תולים בשינוי עומק המתרחש בציבור הערבי בישראל, שבמסגרתו רבים בציבור זה רוצים שהמפלגות הערביות ישתלבו בקואליציות וישפיעו מבפנים
הגורם השלישי, והמעניין במיוחד, המוצע במאמר הוא ריצתה של בל"ד לבדה בבחירות. מחברי המאמר תולים את מספר הקולות הגדול והמפתיע שבו זכתה בל"ד בכמה סיבות: קודם כול, החשש הממשי שבל"ד לא תעבור את אחוז החסימה ככל הנראה משך אליה קולות של מצביעים מודאגים. הסיבה השנייה שמציעים מחברי המאמר היא אידאולוגית, ולטענתם בל"ד הצליחה להציב בפני הבוחר הערבי אלטרנטיבה אידאולוגית נבדלת לגישתה הפרגמטית של רע"מ, ואף לגישתן האידאולוגית של חד"ש-תע"ל. מחברי המאמר סבורים כי לשלושת הגורמים הנ"ל הייתה השפעה רבה בהרבה מכל הקמפיינים שנועדו לדרבן את המצביע הערבי לצאת אל הקלפי ולהגדיל את שיעור ההצבעה – קמפיינים שלטענתם לא הייתה להם השפעה ניכרת בהעלאת אחוז ההצבעה הערבי.
באשר לחד"ש-תע"ל, מחברי המאמר מסבירים כי נרשמה ירידה בשיעורי התמיכה בצמד המפלגות הללו בהשוואה לבחירות מרץ 2019, שבהן הן התמודדו יחדיו לראשונה. התוצאות הנוכחיות מעידות על כך ששתי הרשימות איבדו מכוחן בציבור הערבי בישראל, ואם כל אחת מהן תרוץ לבדה הן כנראה גם לא יעברו את אחוז החסימה – מה שמעיד על כך שחד"ש איבדה את מעמדה כמפלגה הערבית (והיהודית) החזקה ביותר בציבור הערבי.
באשר לבל"ד, ניכר מכתיבתם כי מחברי המאמר מחזיקים בעמדה אוהדת במיוחד למפלגה, לעומד בראשה ולקו האידאולוגי שהיא מובילה. כך למשל, הם מציינים שאף על פי שלא עברה את אחוז החסימה, רשמה בל"ד הישג מרשים למדי בהתחשב בקמפיינים הרבים שהתמקדו בסיכוייה האפסיים לעבור את אחוז החסימה. מחברי המאמר מייחסים חשיבות רבה – אולי אף רבה מדי – למרכיב האידאולוגי בהצלחתה היחסית של בלד וסבורים כי התמיכה בה הייתה אידאולוגית-מהותית, בשל האלטרנטיבה האידאולוגית שהיא הציבה למול שתי הרשימות הערביות האחרות והודות למנהיגותו האידאולוגית הרהוטה והשלווה של העומד בראשה סאמי אבו שחאדה למול שיח גזעני ועוין שהופנה כנגד המפלגה.
הם מוסיפים כי אילו רצו חד"ש-תע"ל ובל"ד במשותף, כפי שכמעט קרה, הן היו זוכות יחדיו במנדט אחד נוסף לכל היותר, בזמן שבל"ד לבדה הצליחה להשיג מספר קולות השקול לשלושה מנדטים – ומכך הם מסיקים שזו ראיה לכך שהטון הנבדל שסיגלה לעצמה בלד בבחירות אלה מחדש, כולל החרפת השיח הלאומי הפלסטיני והתביעה להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה, הם שמשכו אליה כמות מצביעים גבוהה ומפתיעה זה מספר שנים, ואפשרו לה להגיע למגזרים ולציבורים שלא הצביעו לבל"ד בעבר.
עם זאת, הם אינם מבטלים גם את האפשרות שההצבעה לבל"ד הייתה הצבעת מחאה של רבים בציבור הערבי שזעמו על פירוקה של הרשימה המשותפת ועל נטישתה של בל"ד ערב הגשת הרשימות לכנסת, כשהיה ברור שכמעט שאין סיכוי שהיא תצליח לעבור לבדה את אחוז החסימה. כעת על בל"ד לנצל את המומנטום שצברה בציבור הערבי, מסכמים מחברי המאמר, ולרתום אותו לבניית תשתית ארגונית חזקה שתסייע בידה לשמר את כוחה ואולי אף להגדילו בעתיד – אחרת היא עלולה להימחק כמו שקרה לרשימות רבות שלא עברו את אחוז החסימה בעבר.
באשר לרע"מ, שזכתה במספר הקולות הרב ביותר מבין שלוש הרשימות (וגם במספר הקולות והמנדטים הרב ביותר שרשימה ערבית שרצה לבדה הגיעה אליהם אי פעם בעשורים האחרונים), מחברי המאמר תולים את הצלחתה בשינוי עומק המתרחש בציבור הערבי בישראל (כפי שמעידים סקרי דעת קהל בציבור הערבי שערך מכון מדא אל־כרמל בשנים האחרונות), שבמסגרתו רבים בציבור זה רוצים שהמפלגות הערביות ישתלבו בקואליציות וישפיעו מבפנים, כפי שפעלה רע"מ בכנסת האחרונה. יתרה מזאת, נראה כי היה זה הדגל העיקרי שהניפה רע"מ בקמפיין הבחירות שלה, שסיסמתו הראשית הייתה "קרובים יותר להשפעה".
נוסף על כך, התוצאות הראו כי רע"מ היא עדיין המפלגה הערבית הדומיננטית ביישובי הנגב, שכן הקו השמרני שהמפלגה מייצגת תואם את תפיסת עולמם ואת ערכיהם החברתיים השמרניים של תושבי הנגב הערבים, מסבירים מחברי המאמר, בעוד חד"ש-תע"ל ובל"ד נתפסות כמייצגות ערכים חברתיים שרחוקים מהם יותר. לעומת זאת, דווקא בערים המעורבות ניכר כי רע"מ היא החלשה מבין שלוש הרשימות, שכן כאמור היא זכתה רק ב־17.5% מהקולות. הסיבה לכך, להבנתם של מחברי המאמר, היא אירועי "שומר החומות" ממאי 2021 שהתרחשו בעיקר בערים המעורבות, ושכתוצאה מהם רבים מתושביהן הערבים טיפחו גישה המתנגדת לשותפות בקואליציה לאור התקריות האלימות ביניהם לבין שכניהם היהודים ולאור ביטויי הגזענות שהופנו כלפיהם והתחושה שמנסים להתנחל אט אט בתוך שכונותיהם.
מחברי המאמר תולים את הירידה שנרשמה באחוז ההצבעה למפלגות הציוניות ביישובים הערביים באכזבה מממשלת השינוי וממפלגות השמאל – מרצ והעבודה – שלקחו בה חלק. לכך הם מצרפים את ההשפעה שיש להצטרפותה של רע"מ לקואליציה ואת נכונותה המוצהרת להצטרף גם לקואליציות עתידיות, מה שכנראה משך מצביעים ערבים שבעבר הצביעו למפלגות השמאל הציוני להצביע לרע"מ כמי שתייצג אותם בקואליציה ואולי אף בממשלה העתידה לקום. המאמר מוסיף כי רוב המצביעים הערבים למפלגות הציוניות היו בכפרים הדרוזיים.
התובנה האחרונה של מחברי המאמר מניתוח תוצאות הבחירות היא ששיעורי ההצבעה בקרב הציבור הערבי בחמשת סבבי הבחירות האחרונים מראים כי הזרמים האידאולוגיים בחברה הערבית הפלסטינית בישראל שקוראים להחרמת הבחירות אינם מובילים תוכנית מדינית משמעותית מספיק שיש בכוחה כדי לשכנע את המוני הציבור הערבי בישראל שלא לצאת להצביע מטעמים אידאולוגיים. בסיכומו של דבר, שיעורי ההצבעה מראים כי רוב אזרחי ישראל הערבים סבורים כי הכנסת היא מרחב פעילות משמעותי וחשוב שעליהם לקחת בו חלק, וכי הצבעה או הימנעות מהצבעה בבחירות נובעות מגורמים אחרים כמו איחוד המפלגות הערביות, התנהלותם של מנהיגיהן או מידת ההשפעה שיש להם בכנסת.
