הרשות הפלסטינית נטלה מידיה של ממשלת ישראל את היוזמה. בעוד ארבעה שבועות יבשיל מהלך מדיני להכרה בינלאומית במדינת פלסטין, לצידה של מדינת ישראל, בעצרת הכללית של האומות המאוחדות. ממשלת ישראל חותרת להעמיד מול הרוב המספרי של תומכי הפלסטינים ''רוב מוסרי'' – קטן מספרית אך משמעותי מבחינת השתייכותו המערבית.
אילו ירושלים היתה מעוניינת בכך, היוזמה המדינית לא היתה נשמטת מידיה ולא היה מתעורר הצורך למנות מול הגוש הרובי גוש ''מוסרי''. אלא שראש הממשלה נתניהו אימץ, מאז ומעולם, את השקפותיו המדיניות של הימין הבלתי מתפשר ופסע בראש צלול אל מחוץ למשוואת היסוד המלווה אותנו מאז 1967: ''שטחים תמורת שלום''. נאומיו המדיניים בבר אילן ובוושינגטון מצביעים אמנם על הכרה מתפייטת בקיומו של עם אחר בשטחי ארץ ישראל ובכורח המדיני לכונן עבורו מדינה. ברם, נתניהו מסרב בעקביות להתייחס להפסקת הכיבוש ולגבולות 67 כבסיס למו''מ והסכם שלום.
במצב זה, לא נותר לפלסטינים אלא לפעול, אף הם, מחוץ למשוואה של ''שטחים תמורת שלום''. בהעדר כל אמון בממשלת ישראל בראשות נתניהו/ליברמן, בחרה רמאללה במנופים מדיניים המכאיבים לישראל, חותרים תחת אושיותיה וגורמים לעצבנות רבה בירושלים. האחד הינו ''בינאום'' הסכסוך. השני הינו ''דה-לגיטימציה'' – הנעת כוחות חרם ובידוד כלפי ישראל בזירה העולמית הכלכלית, האקדמית, התרבותית והתדמיתית.
המהלך באו''ם הינו חסר תקדים במימדיו, גם אם איננו חדש ב''ארגז הכלים המדיני'' הפלסטיני. זכורה לנו ''ועידת מדריד'' בשלהי כהונתו של ראש הממשלה שמיר, שנכפתה על ישראל ודחקה אותה לתחילתו של תהליך מדיני שעמד בניגוד מוחלט לדעתה ובהשתתפות נציגי אש''ף. שם התוודע סגן שר החוץ הצעיר נתניהו לראשונה אל משתתף צעיר אחר, סַאאֶבּ עריקאת, שמייצג מאז את אש''ף והרשות הפלסטינית בכל תהליך מדיני מול ישראל. עריקאת מסמל בהשקפותיו את הזרם המרכזי באש''ף, הדוגל ברעיון של ''שטחים תמורת שלום''. באופן סמלי מדובר בעימות ''נתניהו נגד עריקאת''.
בועידת מדריד השכיל הממשל האמריקני לשמר בידיו את המושכות, בזכות סיוע ''הרוב המוסרי'' שבתמיכתו שם נתניהו את מבטחו. ממשל בוש (האב) השכיל לנווט את הועידה לכיוונים שאינם מסכנים את ישראל, אם כי הללו עמדו בניגוד לחזון ''ארץ ישראל השלמה''. עצרת האו''ם צפויה להצביע בספטמבר הקרוב ברוב עצום בעד כינונה של מדינת פלסטין.
למעשה, המהלך הפלסטיני איננו עומד בסתירה לאינטרסים האמריקניים במזרח התיכון, או אלה של ''הרוב המוסרי''. להיפך, מדינות המערב רוצות לראות בכינונה של מדינה פלסטינית לצידה של ישראל ובמסגרת הסכם כולל המבטיח את בטחוננו. אלא שהרוב בקונגרס האמריקני כנראה נוטה לראות בתביעותיו של נתניהו למו''מ ישיר ''ללא תנאים מוקדמים'', בגיבוי אייפא''ק, את חזות האינטרסים האמריקניים לטווח המיידי. הגוש הרפובליקני בקונגרס הינו ''הרוב המוסרי'' של נתניהו.
כצפוי, באו''ם יופעל רוב מובהק נגדנו. בהצבעתו בעד מדינה פלסטינית, הרוב הזה גם יביע את תסכולו העמוק והמתמשך זה עשרות שנים, על התעלמותה של ישראל – בחסות אמריקנית – מרצונו של העולם: סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית בשטחי הגדה המערבית, רצועת עזה וירושלים המזרחית, על בסיס גבולות 67 עם חילופי שטחים מוסכמים, לצידה של ישראל וביחסי שלום ובטחון עמה.
ועידת מדריד הולידה חילופי שלטון בישראל ואת ''תהליך אוסלו''. במקרה הטוב, ''תהליך ספטמבר'' יוליד חילופי שלטון בישראל ויאפשר תהליך שלום חדש, על בסיס המשוואה ''שטחים תמורת שלום''.
אילן ברוך הוא בכיר לשעבר במשרד החוץ ושגריר ישראל בדרום אפריקה בתפקידו האחרון.
