מדוע רוסיה אינה תומכת בהטלת סנקציות נוספות על איראן? כדי לנסות להבין את ההתנהלות של רוסיה מול איראן בנושא היחיד שנמצא על סדר היום הישראלי בהקשר האיראני – תכנית הגרעין – יש לקחת בחשבון גם היבטים נוספים ביחסים בין שתי המדינות. רוסיה אומנם לא מעוניינת ששכנתה הקרובה תחזיק בנשק גרעיני, אך זה רק חלק קטן ממערך שיקולים אחרים שמנחים אותה.
שניים מההיבטים המשמעותיים ביחסים בין שתי המדינות הם הים הכספי ושוק האנרגיה. יחד עם אזרבייג'אן, טורקמניסטאן וקזחסטאן, חברות רוסיה ואיראן בפורום חמש המדינות השוכנות לחופי הים הכספי. הימה הענקית מהווה אינטרס אסטרטגי עבור רוסיה בשל חשיבותה הגיאופוליטית, ובהיותה מקור הכנסות מנפט ודייג (בעיקר של דגי החדקן, מהם מופק הקוויאר השחור, שנמכר בעולם במחיר של כ-2000$ לקילו). לפורום חשיבות רבה ומנהלים אותו ראשי המדינות, שנפגשים אחת לשנה. המפגש האחרון התקיים בבאקו, בירת אזרביג'אן, בנובמבר 2010, במהלכו אף חתמו הצדדים על הסכם שת"פ בטחוני בים הכספי, המשמש נתיב להברחת סמים, אמל"ח, דייג בלתי חוקי, וסובל משפע של נגעים פליליים אחרים.
אך ישנם גם נושאים שההסכמה עליהם תדרוש יותר מהצהרת כוונות, ויש אף האומרים שהיא בלתי אפשרית – חלוקת משאבי הנפט באזור הכספי. אם נסכם את הוויכוח העתיק לשורת מספרים אחת – בעוד שרוסיה טוענת שעל כל מדינה לקבל הכנסות ביחס ישיר לאורך רצועת החוף שלה, איראן דורשת חלוקה שווה בין חמש המדינות – 20% לכל אחת. החשבון הרוסי מותיר את איראן עם כ-11% בלבד.
השבוע התקיים במוסקבה כינוסה ה-29 של קבוצת העבודה של הפורום, שמטרתה לגבש הסכם על מעמדו החוקי של הים הכספי. ההסכם יפרט את גבולות הריבונות הימיים ואת זכויות הדייג של המדינות ואמור לקבוע גם את חלוקת המשאבים הטבעיים. הקבוצה אמורה לסיים את המשימה שמייגעת את המדינות כבר עשרים שנה לקראת כינוס וועידת הפסגה הבאה, שאמורה להתקיים במוסקבה בחודשים הקרובים.
הדחיפות להגיע להסכמה עם איראן מוכתבת במידה לא מבוטלת על ידי החששות של רוסיה מ"התערבות גורמים זרים" בים הכספי. הראיה החותכת לכך היא סדרת התבטאויות של נשיא רוסיה מדבדב בכינוס האחרון, שמדגישות את זכותן הבלעדית של המדינות השוכנות לחופי הים לעסוק במעמדו ובענייניו. רוסיה חוששת מהתערבותן של ארה"ב והאיחוד האירופי, שמגלות עניין גובר והולך בים עתיר המשאבים.
בד בבד עם הקושי להגיע להסכמה עם איראן, וייתכן כי גם על רקע החשש מ"התערבות זרה" מתגברת רוסיה את נוכחותה הצבאית בים, בין היתר על ידי הצבת סוללת טילי "יאכוֹנְט", המוכרים לנו יותר מעסקת רוסיה-סוריה, לאורך חופיה.
לצד העניינים הנוגעים ישירות לים הכספי, יש נושאים בילטראליים נוספים המדגישים את חשיבותה של איראן כשותף כלכלי. ב-14 ביולי חתמו שתי המדינות על הודעה משותפת על הרחבת שת"פ בתחום האנרגיה. המשמעות המיידית של ההסכם, שלא קיבל הד תקשורתי ראוי, הוא שחברות רוסיות בבעלות המדינה יבצעו עבור איראן פרויקטים של איתור והפקת נפט. כמו כן משרטט ההסכם "מפת דרכים" לשיתוף אנרגטי, בין היתר גם בתחומי הגז, אנרגיה גרעינית ואנרגיה מתחדשת. מדובר בעסקאות על סך מיליארדי דולרים עבור החברות הרוסיות.
לפיכך אין לרוסיה שום אינטרס להחליש את איראן באמצעות סנקציות בתחום האנרגיה, אליהן חותרת ארה"ב, שכן איראן מהווה יעד שיווקי אטרקטיבי מאוד עבור טכנולוגיות בתחום האנרגיה שהחברות הממשלתיות הרוסיות מפתחות ממילא להפקת נפט ומוצריו. ברור, שבהעדר רוסיה כספקית תשתיות וטכנולוגיות אנרגטיות שונות, בין אם בנפט או בגרעין, תהיה זאת סין שתספק את הסחורה.
לסיכום, רוסיה מעוניינת באיראן חזקה מספיק (אך לא מדי) בים הכספי כדי להציג אחדות וסדר אל מול השאיפות של מערב, ומשוחררת מספיק כלכלית כדי לממן את חברות האנרגיה הרוסיות.
ומה עם תכנית הגרעין של איראן? נו, שתמשיך לתכנן. העיקר שתמשיך גם לשלם.
אינה אוסדצ'י סיימה לאחרונה תפקיד דיפלומטי בשגרירות ישראל ברוסיה.
