האיחוד הפלסטיני המסתמן הוא בראש ובראשונה אינדיקציה ליכולתו המרשימה של חמאס להסתגל למציאות המשתנה. האיחוד הושג מעמדת כוח ברורה ועדיפה של חמאס על הפת"ח. אמנם חמאס נאלץ לחפש למפקדתו בדמשק משכן חלופי ונרשם גם מתח בין התנועה לבין איראן, אולם הטלטלה במזרח התיכון שהביאה לעליית האסלאם הפוליטי והדומיננטיות האיזורית הטורקית מפצות על כך ואפילו מפיחות רוח גבית בתנועה. מבחינת פת"ח, הקרטוע של המהלך הפלסטיני באו"ם, וחוסר התכליתיות שבמו"מ, חתרו בחודשים האחרונים תחת סיבת הקיום של הארגון והביאו אותו לאיחוד בזחילה.
האיחוד מהווה חדשות רעות לתהליך המדיני. חמאס אמנם פרגמטי יותר מקבוצות כגון הג'יהאד האסלאמי, אולם גם לפרגמטיות הזו יש גבולות, והיא לא כוללת בתוכם השלמה עם זכותה של ישראל להתקיים. גם הצהרות חאלד משעל בדבר התמיכה בגבולות 67', אינן משנות את משמעותו האמיתית של האיחוד המסתמן שעיקרה הוא קבורת חמור לפרדיגמת הסדר קבע. המבוי המדיני הסתום אמנם אינו חדש, אולם אפילו החלופה שנדונה בזמנו של 'הסכם המדף' – הסכם אשר משמעותו היא סמלית והוא אינו מיועד ליישום בעת החתימה עליו – הפכה ללא רלוונטית.
מבחינת חמאס מדובר במהלך אסטרטגי שנועד לסכל את רעיון שתי המדינות לשני עמים לטווח הארוך, גם אם התנועה צפויה לאמץ בטווח הקצר והבינוני סדר יום "שרוכב" על יוזמת אש"ף להכרה במדינה פלסטינית באו"ם ואשר משולב עם מחאה עממית. חמאס צפוי בתקופה שלאחר ההסכם לנסות ולצבור את ההון הפוליטי שלו במערב באמצעות נקיטת גישה אמביוולנטית לסוגיות או יוזמות מדיניות שהוא מעריך שהממשלה הישראלית הנוכחית צפויה לסרב להם.
סביר להניח שיוזמה מדינית ישראלית אשר הייתה ממנפת את המהלך הפלסטיני באו"ם בשלב מוקדם יותר, הייתה יוצרת מתח בין החמאס לפת"ח ומסכלת את האיחוד. ואולם כעת, קשה לראות את ישראל יוזמת מהלך שתכליתו עצמאות מדינית פלסטינית ליישות אשר נוכחות החמאס בה היא כמעט עובדה מוגמרת.
בשלב זה, יכולה ישראל לנקוט מדיניות של הכלה, שתכליתה יוזמות מדיניות חד-צדדיות מצומצמות היקף אשר יכולה להיות להן משמעות סמלית מדינית רבה בשימור עיקרון ההפרדה בין ישראל לפלסטינים, ואשר השלכותיהן הביטחוניות שוליות. יוזמות כאלה צריכות להישען על הרתעה ישראלית חזקה ולהתבסס על סדר יום שמתמקד בהטלת אחריות כלכלית ומדינית גדולה יותר על ההנהגה הפלסטינית לתושבי ושטחי הגדה והרצועה ובשדרוג סמלי של סממני הריבונות של היישות הפלסטינית בשטחה.
דוגמאות ליוזמות מצומצמות כאלה יכולות לכלול את ביטול מעטפת המכס, הסרת ההתנגדות הישראלית להנפקת מטבע פלסטיני ולקיום מדיניות פיסקאלית ומוניטארית עצמאית ואפילו קמפיין דיפלומטי לסיום עבודת אונר"א בגדה וברצועה בעקבות ההכרה הצפויה של האו"ם במדינה הפלסטינית.
יוזמות מצומצמות כאלה עשויות ליצור מתח בין החמאס לפת"ח, בין אש"ף לרשות הפלסטינית, ואפילו מתח בתוך אש"ף עצמו. בתרחיש מסוים עשויות יוזמות כאלה לסכל את האיחוד פלסטיני. ואולם גם אם ימומש האיחוד, עדיין יהיה בכוחן של יוזמות כאלה ליצור מתח בסיסי בין אתוס המאבק לאחריות השלטונית הפלסטינית והן יעבירו את הפלסטינים באופן קבוע במסדרון של החלטות קשות.
