ב-5 בספטמבר השתתפתי במפגש שיזמה קבוצת אינטלקטואלים ישראלים עם יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, במוקאטעה שבראמאללה. מטרת הפגישה הייתה להביע תמיכה ישראלית אזרחית במהלך הפלסטיני להשגת הכרה בין-לאומית במדינה פלסטינית עצמאית וחברה במשפחת העמים במהלך העצרת הכללית של האו"ם. קיבלנו תדרוך מדיני מקיף מצד עבאס על המהלך הפלסטיני, מה הביא ליוזמה, מה החלופות ולאן היא מובילה. מטרת האורחים והמארחים הייתה להביא את דברה של הרשות הפלסטינית לציבור הרחב בישראל. מצד ההנהגה הפלסטינית, זה היה מהלך אחד בשורה של מפגשים עם קבוצות או יחידים שהם מחשיבים לסוכני השפעה בדעת הקהל הישראלית. המפגש התקיים בנוכחות מכובדת של תקשורת ישראלית, פלסטינית ואף זרה (New York Times), והתקשורת הישראלית ראיינה את עבאס בנפרד אחרי המפגש.
המפגש התקיים באווירה מכניסת אורחים ותחושת שותפות אזרחית ישראלית-פלסטינית מול הנתיב המדיני שאומץ על ידי ממשלת ישראל. גישת המארחים הייתה ביקורתית כלפי ממשלת ישראל, אך עם זאת מרוסנת ומעשית. עבאס הדגיש כי המהלך הפלסטיני מונע מרצונם לשלום, והזכיר את חלקה של ההנהגה הפלסטינית ביוזמת השלום הערבית. הוא אף ישמח, בסופו של תהליך, למראה דגל ישראל המונף ב-57 בירות העולם הערבי והמוסלמי. ההליכה לאו"ם, הוא הדגיש, הינה מוצא אחרון אחרי נסיונות רבים מול אובמה, נתניהו (בשארם ובירושלים), הנשיא פרס (רומא, לונדון, עמאן, ופגישה רביעית בבירת ירדן שבוטלה לפי בקשת נתניהו), ואף שר הבטחון אהוד ברק, עמו נפגש בעמאן באמצע אוגוסט.
כשלון מאמציה של ההנהגה הפלסטינית הביאו אותה להכרה כי יש לחזור לאו"ם. עבאס הדגיש כי הם פועלים בשקיפות מלאה כלפי פנים וחוץ, וכי המהלך נועד להעצים אותם לקראת שיבה למו"מ ישיר על שש סוגיות הליבה והבאתו לכלל חתימה על הסכם שהוא בבחינת "סוף סכסוך". אם בזמן שנותר עד כינוס העצרת ממשלת ישראל תיאות לחדש את המו"מ על בסיס גבולות 67 עם חילופי שטחים ולהקפיא את הבניה בהתנחלויות למשך המו"מ, הדגיש, הפלסטינים יהיו מוכנים לעצור את יוזמתם בעצרת הכללית. למעשה הם אף מעדיפים שכך יתרחש. אם ייאלצו ללכת לאו"ם, יעדם יהיה הכרה בפלסטין כמדינה עצמאית הנהנית מחברות מלאה באו"ם. האתגר שעמד בפניהם הוא רכישת משילוּת על השטחים ברמה של מדינה. לאחר מאמצים ממוקדים הם עמדו בדרישה, ושלטון הרשות הפלסטינית הוכר על ידי האו"ם כבשל למשול במדינה עצמאית.
עבאס הבהיר כי טעות לחשוב שמטרת היוזמה הפלסטינית היא לבודד את ישראל או לעשות לה דה-לגיטימציה. ההיפך הוא הנכון: הם מבקשים להביא להשתלבותה של ישראל במרחב הערבי והמוסלמי במסלול תהליך השלום ובד בבד לרכוש לגיטימציה למדינה הפלסטינית. הוא הכחיש את הטענה כי ה"יום שאחרי" יהיה רווי אלימות והתייחס לחשש שתפרוץ אינתיפאדה שלישית. לדבריו, הרמה הגבוהה של שירותי הבטחון הפלסטינים מחד ושל התיאום הבטחוני עם צה"ל מאידך יבטיחו כי ההפגנות לא תגלושנה לאלימות. כל עוד הוא הנשיא, הוסיף, שיתוף הפעולה הבטחוני יימשך ללא תנאי מצדם. אחרי לכתו, עם זאת, לא תהיה לו יכולת להבטיח זאת.
יו"ר הרשות הפלסטינית סיפר לנו כי במו"מ עם ראש הממשלה הקודם אולמרט הייתה התקדמות לקראת נוסח מוסכם בנושא הבטחון, הכולל הזמנת נאטו כצד שלישי לאבטחת בטחונה של ישראל והישראלים מתוך שטחי המדינה הפלסטינית. אולם המגעים בנושא הבטחון עם ממשלת נתניהו עלו על שרטון, שכן הישראלים התעלמו מכל מה שהוסכם עד אז ותבעו נוכחות של צה"ל בבקעת הירדן ועל קו ההרים הסמוך לה. לדרישות כאלה ההנהגה הפלסטינית איננה יכולה להסכים.
חמאס, לדברי עבאס, הוא חלק בלתי נפרד מהחברה הפלסטינית ויש לו חלק לא מבוטל בשיח הפוליטי הפנימי ולכן תהליך הפיוס הפנים-פלסטיני מוצדק. הוסכם עם חמאס על הקמת ממשלה זמנית שתאוייש בטכנוקראטים ללא זיהוי פוליטי ותסור למרותו של הנשיא. ממשלה זו תכהן עד קבלת תוצאות הבחירות הכלליות המיועדות להתקיים במאי 2012, ואז תוחלף על ידי הממשלה הנבחרת.
