פרסומיו של מכון ממר"י על ירדן מעטים יחסית – 13 בשנה האחרונה, כמחציתם בעלי אופי אנליטי מעמיק בדרך כלל והשאר סיקורים של מאמרי שטנה על ישראל שהתפרסמו בעיתונות הירדנית. כל מי שמכיר את העיתונות הירדנית באופן שטחי יודע כי אף שהפרשנויות המתפרסמות בה ביחס לישראל אינן מאוזנות, מאמרי שטנה וארס על היהודים ועל ישראל אינם מוטיב מרכזי ושכיח, והם בדרך כלל מוגבלים לכותבים ולקריקטוריסטים מסויימים. מעבר לכך, ברוב היומונים הירדניים מתפרסם מדי יום תרגום של מאמרים נבחרים פרי עטם של בעלי טורים ביומונים הישראליים המרכזיים, מהימין ומהשמאל. במילים אחרות, הסיקור הירדני של השיח הציבורי הישראלי הוא מגֻוון ומייצג לאין ערוך מהסיקור הישראלי של השיח הציבורי הירדני, בפרסומיו של ממר"י ובפרסומים אחרים.
בנסיבות אלה, הבחירה של ממר"י לתרגם דווקא את מאמרו של צלאח אל-ח'אלדי תמוהה. אל-ח'אלדי ידוע ברבים כאחד מאנשי הדת הקיצוניים והארסיים הפעילים בשיח הציבורי האסלאמיסטי בירדן, הן ביחס לישראל ולמערב הן ביחס לענייני דת ומדינה בעולם הערבי. בחירה בתרגום מאמר פרי עטו על היהודים, בייחוד כאשר המאמרים הספורים האחרים שתורגמו בשנה האחרונה גם הם מאמרי שטנה של כותבים מוּעדים (דוגמת העיתונאי הירדני אסעד אל-עַזּוּנִי וכמה ממאמרי המערכת של היומון א-דֻּסְתוּר), משולה לעיתון ערבי שמכל המאמרים המתפרסמים בישראל בשנה נתונה היה בוחר לתרגם דווקא מאמר מערכת מרושע במיוחד של אחד מעיתוני הימין ולצדו פרשנות של יצחק שפירא ויוסי אליצור, מחברי הספר הנורא "תורת המלך". אם היה מי שמתלונן על הסיקור המוטה והמגמתי של ענייני ישראל באותו עיתון ערבי הצדק היה עמו.
בחירה סלקטיבית זו של מאמרים לתרגום, לפחות בזירה הירדנית, מצערת שבעתיים על רקע התפתחויות מרתקות בשיח האסלאמיסטי הירדני בעידן ה"אביב הערבי", אשר נראה כי הן חולפות מתחת לראדאר של ממר"י בפרט והתקשורת הישראלית בכלל. יומון האחים המוסלמים בירדן פרסם בעבר, מפעם לפעם, מאמרים בשבח כיבוד הסכמים בין-לאומיים, ובכלל זאת עם ישראל, ובגנות אנשי רוח ואינטלקטואלים ערבים המתלהמים נגד הנורמליזציה התרבותית עם ישראל בזמן שהם עצמם נעדרי הישגים מדעיים והשפעה פוליטית כעמיתיהם מישראל. אולם ה"אביב הערבי", אשר הוביל להגמשה בשיח של האחים המוסלמים כלפי ישראל, חולל מפנה בולט בשיח האסלאמיסטי בירדן ביחס לישראל. האחים המוסלמים, אשר במשך שנים נאמו בלהט כי הסכסוך עם ישראל הוא דתי-קיומי ולא לאומי-טריטוריאלי, כינסו לפתע מומחים לדיון ארוך שכל כולו הוקדש לטענה כי הסכסוך עם ישראל הוא פוליטי ולא דתי. כבמדינות ערביות אחרות שבהן עלה האסלאם הפוליטי, גם בירדן פרצה בשנה האחרונה סערה סביב הכרה משתמעת של ה"אחים" בירדן במדינת ישראל בתוך גבולות הקו הירוק. בכלל, ה"אחים" בירדן, כעמיתיהם במצרים, הורידו את רף הביקורת על הסכמי השלום עם ישראל ונמנעים מהצהרות מפוצצות על ביטול ההסכמים ברגע שיעלו לשלטון או משעה שזכו בו.
אפשר לטעון, במידה של צדק, כי ההתפתחויות הללו אינן "מייצגות" את האידיאולוגיה האסלאמיסטית ביחס לישראל ולציונות. אולם אידיאולוגיה מושפעת מהמציאות, והמציאות הפוליטית בעולם הערבי השתנתה לבלי הכר. קשה להצדיק בחירה סלקטיבית בתרגום מאמרי שטנה, המתיישבים עם התפיסה המוכרת והלא-מאותגרת שלנו ביחס לאסלאם הפוליטי, תוך התעלמות ממאמרים ואירועים אחרים, חלקם מפתיעים ממש, המאתגרים את תמונת המציאות הידועה ומלמדים על תחילתו של תהליך ההסתגלות הארוך של ה"אחים" לשלטון.
מכון ממר"י חרת על דגלו את המטרה "להכיר את השכנים כדי לעשות שלום", וניתן לצפות כי ההיכרות שהוא מציע לקוראיו תהיה גם מהזן המאתגר תפיסות קיימות ולא מהזן המקבע אותן בלבד. אף שאנו ב"אפשר לחשוב" לא יכולים להציע נחמה מלאה לאלה המבקשים לנתץ תפיסות קיימות, לכל הפחות נבטיח לנסות לאתגר אותן.
