הפרסומים אודות שחרורם הצפוי של 83 אסירים בטחוניים פלסטינים שנכלאו בישראל טרום הסכמי אוסלו הכניסו את משפחותיהם של האסירים אזרחי ישראל, שלא צפויים להשתחרר, לטלטלה.
אתמול התכנסו בבאקה אל-ע'רביה למסיבת עיתונאים כמה עשרות בני משפחה של 14 "האסירים הנשכחים," רובם כלואים קרוב ל-30 שנה, לצד חברי כנסת ופעילים חברתיים. עיקר זעמם הופנה כלפי הנהגת הרשות הפלסטינית ובראשה אבו-מאזן, שאינו עושה די להתעקש על "הרשימה המלאה" (של 104 אסירים) כתנאי לחידוש המשא ומתן. מתוך כ-5,000 אסירים בטחוניים הכלואים כיום בישראל, 140 הינם אזרחי ישראל. מתוכם, 14 (ועוד שבעה ירושלמים) נכלאו באשמת רצח, חטיפה וכדומה ושפוטים לכמה מאסרי עולם מצטברים.
מצבם הבעייתי של הערבים אזרחי ישראל התגלה באירוע במלוא עוצמתו. "איננו פלסטינים סוג ב', אנחנו פלסטינים סוג א'!" זעק ראש מפלגת בל"ד ח"כ ג'מאל זחאלקה, ספק מנסה לשכנע את עצמו, ספק מכוון לקהל. אך אלו מנופי לחץ יכולים להפעיל חברי הכנסת הערבים על ההנהגה הפלסטינית כדי שתתחשב בהם? על ישראל, דומה, ויתרו כבר מזמן. עבור הישראלי הממוצע לא יכולה להיות בגידה גדולה יותר מאזרח שקם על עמיתו להורגו ממניעים לאומניים, מטעם ארגונים פלסטינים כמו פתח או החזית העממית.
רעיון אחד שהועלה, וכנראה אומץ, הוא להקים מאהל מחאה מול המוקאטעה בראמאללה ולהרעיד את אמות הסיפים של החברה הפלסטינית בגדה. אחת הנוכחות הציעה לחברי הכנסת להפגש עם ראש צוות המשא ומתן סאא'ב עריקאת (אבו-מאזן, באורח לא אופייני לטענתם, מתחמק מהם כבר שבועיים) ולחלץ ממנו הצהרה כי אינם מוכנים בשום אופן לוותר על האסירים הישראלים. חברי הכנסת דיברו בלשון תקיפה על הסלמה מול הרשות הפלסטינית "בכל הכלים העומדים לרשותנו."
ח"כ אבראהים צרצור (רע"מ-תע"ל), הנמצא בקשר מתמיד עם האסירים ועם הרשויות בישראל, ארה"ב והרשות הפלסטינית, אמר לי כי מזכיר המדינה ג'ון קרי הבטיח לפלסטינים לא להתיישב לסבב השיחות הראשון לפני שישראל תתחייב לשחרר את הרשימה כולה. אבל נראה שאפילו הוא לא היה משוכנע בנכונות דבריו. לדידו, שחרור האסירים כולם הוא ההישג היחיד שיכול כיום אבו-מאזן להציג לעמו, לאור כשלונו המוחלט בתחום הכלכלי והפוליטי בגדה המערבית.
"ההנהגה הפלסטינית עומדת מול מבחן קריטי," אמר זחאלקה, והוסיף כי מטרתו ליצור לחץ ציבורי ברחוב הפלסטיני שלא יאפשר לעבאס לוותר על האסירים הישראלים אפילו אם ירצה. "ויתור על אסירים אלה משמעותו ויתור על אחדות העם הפלסטיני," חתם.