ראש הממשלה מרכיב את ממשלתו החדשה / זכריא תאמר, 1994
תרגם מערבית: אלון פרגמן
ראש הממשלה קיבל במשרדו צעירים העובדים במגוון משרות, ממעמדות סוציו-אקונומיים שונים. הוא הקפיד לראיין כל אחד באופן אישי. המועמד הראשון היה רופא.
ראש הממשלה: "האם השתתפת בעברך בקרבות מלחמה?"
הרופא: "לא ניתן למנות את מספר המערכות שבהן נטלתי חלק. אלה מתרחשות מדי יום בחדרי הניתוח בבתי החולים. אם בצניעות לומר, אני מנתח כל מה שזז, ואם אפסיק לעבוד, חופרי הקברים ימותו ברעב".
ראש הממשלה: "מה הרקע הצבאי שלך?"
הרופא: "צפיתי בלמעלה ממאה מצעדים צבאיים. בנוסף, צפיתי שלוש פעמים בסרט 'המטרה בורמה' ".
ראש הממשלה: "ומה הניסיון הקרבי שלך?".
הרופא: "התקוטטתי עם שלושה גברים בכניסה לאחד הפאבים. גברתי עליהם בעצמי והכרחתי אותם לחלוץ את נעליהם ולברוח לחו"ל".
ראש הממשלה: "אם היית שר המלחמה, וצבא זר היה מאיים לכבוש את ארצנו, מה היית עושה?"
הרופא: "הייתי מפרסם הודעת גינוי תקיפה נגד האויב וקורא להמונים לקחת נשק לידיהם ולצאת להילחם. במקביל, הייתי הולך למסעדה ואוכל בתאבון כדי להראות ש'עסקים כרגיל' ".
ראש הממשלה: "מהי משימתו של הצבא לעניות דעתך?".
הרופא: "על הצבא ללחום באויבי מלכנו, וחובת האנשים להגן על המולדת".
ראש הממשלה: "נולדת להיות שר המלחמה ולא רופא".
אחריו, פגש ראש הממשלה אינטלקטואל שהתפאר על היותו אוטודידקט, שלאחרונה השלים את לימודיו בבית ספר ללוחמה בבערות.
ראש הממשלה: "מה תחום התמחותך?"
האינטלקטואל: "אין לי התמחות, כמו לסופר הרוסי מקסים גורקי, אבל אני שונה ממנו, כי הוא בוגר בית הספר של החיים, ואילו אני – של אוניברסיטת החיים. הוא כתב את הרומן "האם", ואני אקרא לרומן שאחבר 'האב' ".
ראש הממשלה: "נתח את המשפט: הילד היכה את החתול".
האינטלקטואל: "היכה – מילת יחס, הילד – סומך ביחסת הנסב, החתול – בעל חיים מבוית ונשוא במשפט אִנַּ ".
ראש הממשלה: "מה אתה יודע על שייקספיר?"
האינטלקטואל: "שייקספיר חיבר את הצהרת בלפור הידועה לשמצה".
ראש הממשלה: "אם היינו מחפשים בכל המולדת שר חינוך, לא היינו מוצאים אדם ראוי ממך לתפקיד".
האיש הבא שנתקבל במשרדו של ראש הממשלה היה סוחר.
ראש הממשלה: "אם התושבים קובלים שהם רעבים, מי האחראי לכך?"
הסוחר: "משרד ההסברה, שכשל ולא הצליח לשכנע אותם שהם שבעים".
ראש הממשלה: "מה דעתך בנושא הרעב?"
הסוחר: "הרעב למען המולדת הוא מטרה נעלה ונשגבה. מדינה שמספר הרעבים בה עולה בהדרגה מולידה גאונים מתוכה".
ראש הממשלה: "אם לא יהיו יותר פירות בשווקים, מה יש לעשות?"
הסוחר: "נורה להטביע תמונות של פירות בשלל צבעים. נחלק אותן לכל דורש חינם אין כסף, ונעודד אותם להפעיל את הדמיון".
ראש הממשלה: "אין צורך להפנות אליך שאלות נוספות, ברור לחלוטין שאתה האיש המתאים ביותר למשרת שר הכלכלה".
מאוחר יותר קיבל ראש הממשלה לראיון איש פשוט, טוב לב, ויש מי שיאמר – טיפש.
ראש הממשלה: "מה שמך?"
האיש: "לא זוכר".
ראש הממשלה: "במה אתה עובד?".
האיש: "לא עושה דבר".
ראש הממשלה: "מה דעתך בנושא האיזון האסטרטגי?"
האיש: "אין לי דעה בנושא".
ראש הממשלה: "אילו היית הולך ברחוב ורואה הפגנה, מה היית עושה?"
האיש: "לא יודע".
ראש הממשלה הביט בו בכעס והורה לעצור אותו. אילו פגש אותו הסולטאן, היה ממנה אותו לראש הממשלה במקומו, שכן דרישות התפקיד קובעות במפורש: זה שאינו יודע, אינו בקיא ואינו מבין.
ראש הממשלה פגש אנשים רבים, ובחר את מי שבחר, ומינה את מי שמינה. שרי הממשלה החדשה היו צעירים וחסונים, וקיבלו את אישור הסולטאן. וכך הלכה המדינה והתדרדרה במהירות מסחררת, שהרי ידוע שהצעירים עולים בכישוריהם על קודמיהם הוותיקים.
