מצרים סובלת מאוסף רב של בעיות ומשברים כמעט בכל תחומי החיים. השלטון החדש מדשדש ואינו מצליח לספק פתרונות הולמים לאבטלה, העוני, הפשיעה, השחיתות המסואבת בכל המוסדות, המחסור בדלק ובלחם, המחסור בתרופות, יוקר המחייה ועוד. אבל הבעיה החמורה ביותר היא בעיית החשמל.
הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי לא מצטייר כאיש של בשורות גם בחלוף מאה הימים מאז כניסתו לתפקיד. מאז סילוקו של מובארכ מכס השלטון מתדרדר מצבה הפנימי של מצרים מדחי אל דחי, ומשבר החשמל, המתבטא בהפסקות חשמל תדירות, מוציא את אזרחי מצרים לרחובות. בעיית החשמל החמירה מאד בתקופה האחרונה. אזורים נרחבים שרויים בעלטה שעות רבות במהלך היום והלילה. בתחילת חודש זה התרחשה אחת ההפסקות החמורות בתולדות מצרים, כאשר החשמל פסק למשך חמש שעות באזורים רבים של מצרים, לרבות הבירה קהיר וערים כמו אלכסנדריה. כלי התקשורת במצרים דווחו שהפסקת חשמל שכזו לא התרחשה במצרים מאז הפסקה חד-פעמית בראשית שנות התשעים של המאה הקודמת.
משק האנרגיה במצרים סובל מחובות כבדים שמסתכמים ביותר מ-24 מיליארד דולר. על פי ערוץ הטלוויזיה אל-ג'זירה חוב זה גבוה פי ארבעה מהכנסותיה השנתיות של תעלת סואץ. הסיבה העיקרית להפסקות החשמל נטועה בחוסר היכולת של משק האנרגיה לעמוד בביקוש הרב, נוסף על מצב תשתיות מעורער ומיושן. בעקבות הפסקת החשמל הארוכה בתחילת החודש ביקרו אנשי האופוזיציה, וגם גורמים המזוהים עם המשטר החדש, את הממשלה על אוזלת ידה בטיפול בבעיותיה של המדינה.
במהלך הבחירות הבטיח א-סיסי לעם פתרונות לבעיית החשמל. כעת, אחרי שניצח והבעיה לא נפתרה, הוא הסביר את הקושי לשפר את המצב: "פתרון בעיית החשמל זקוק להשקעות המוערכות ב-13 מיליארד דולר בחמשת השנים הבאות". על האזרחים לאזור סבלנות, הוסיף, משום ש"את המשבר הזה לא ניתן לפתור ברגע". הצעד היחיד שהיה לו להציע לאזרחיו הוא הקמת ועדה שתעמוד על הסיבות האמיתיות להפסקות החשמל ותנסה להציע פתרונות.
כלי התקשורת מרבים לעסוק במשבר והוא זוכה להתעניינות בקרב כלל הציבור. מתנגדי המשטר מאשימים אותו בהפקרת התושבים ובאי-מילוי הבטחותיו לבוחרים, וטוענים כי אפילו בתקופת שלטונו של מובארכ המצב היה טוב יותר. לאזרח הפשוט אין לאן לפנות, ומקבלי ההחלטות מתעלמים ממצבם הקשה של האזרחים, מוחה האופוזיציה. כלי התקשורת הממסדיים נדחקים למגננה, משום שגם בהם יודעים הכותבים כי השלטון חסר אונים ואינו יכול להציע פתרון כלשהו למשבר החמור.
הפובליציסט פהמי הוידי, למשל, במאמרו "אזרחים, לא נתינים", תהה מדוע הממשל אינו מדווח לאזרחים על הסיבות האמיתיות להפסקת החשמל, ורמז כי אינו מאמין לסיפור הרשמי על מעשי חבלה מכוונים בתשתית החשמל במדינה. "מוזר שדברים כאלה מתרחשים במצרים לאחר המהפכה נגד שלטונו הרודני של מובארכ, אשר הפקיע את סמכות העם ורצונותיו במשך כשלושה עשורים. סיסמאותיה של המהפכה — חיים בכבוד, חרות וכבוד אנושי — לא נועדו להיפטר משלטון אחד ולהחליפו בשלטון אחר, אלא להשיב לעם את זכויותיו ושאיפותיו אשר נמנעו ממנו קודם". עומר אדיב, בתכנית הטלוויזיה שלו "קהיר היום", טען כי "מי שמחכה שזרם החשמל ישוב למצרים דומה למי שמחכה לכך שמוחמד מורסי ישוב לארמון", והציע לאזרחים "להישאר במדינה ולסבול או לעזוב לארץ אחרת בה יש מים וחשמל".
למשבר החשמל, הנלווה למשברים נוספים שפוקדים את מצרים, יש פוטנציאל להוציא אזרחים לרחובות ולכיכרות בדרישה למימוש היעדים שלמענם יצאו נגד השלטון הקודם. יש לזכור שעל אף התמיכה הכספית הגדולה לה זוכה מצרים ממדינות המפרץ היא אינה מצליחה לשפר את רמת חייו של האזרח המצרי הממוצע. א-סיסי מנסה לחמוק ממשברים אלה באמצעות עיסוק מוגבר במלחמה בטרור והפניית הזרקור אל מתנגדי השלטון ובראשם האחים המוסלמים במצרים. אך דומה שבמוקדם או במאוחר גם הוא ייווכח לדעת שבעיותיה הבוערות של מצרים דורשות ממנו להתאמץ יותר, אם אין ברצונו ללכת בדרכם של קודמיו בשלטון.
