הסופה שכבר עברה חלפה לה תיזכר בישראל, ככל הנראה, כלא יותר מ"סופה" או אולי כ"שלג של חורף 2015." אך במדינות סביבנו יש להניח כי היא תיחרת עמוק יותר בזיכרון. השלג ובעיקר הקור העז הביאו ללא מעט מקרי מוות במחנות הפליטים הסורים בירדן ובלבנון. גם כאן, ממש מעבר לגדר של רצועת עזה, קפאו שני ילדים למוות, ושנים נשרפו בדירתם לאחר שדלקה פרצה בה כתוצאה מקצר חשמלי. ברפיח ההרוסה חילצו כוחות ההגנה האזרחית הפלסטינים (אל-דִפַאע אל-מַדַני) עשרות אנשים מבתיהם בעזרת סירות, ועשרות אלפים נאלצו לשרוד את הקור ללא חשמל. אולם לא רק בגלל הקשיים האלה תיזכר הסופה, אלא גם בגלל שבשיח המזרח התיכוני זכתה הסופה הזו לקבל שם, או יותר נכון, כמה שמות.
הפרקטיקה של שִיּוּם (מתן שמות) לאירועים אקלימיים איננה זרה להיסטוריה של המזרח התיכון. למעשה, חברות נוודיות שלא תיעדו את קורותיהן בכרוניקות כתובות נהגו לתת שמות לאירועי טבע בולטים כדי לזהות בעזרתם נקודות ציון בהיסטוריה שלהן. שנים גשומות או שחונות במיוחד, רעידות אדמה או מגיפות שימשו גם כדי למקם לפניהן או אחריהן אירועים פוליטיים כמו מלחמות או כיבושים. בדיוק לפני מאה שנה, לדוגמא, נחתו על אזורינו נחילי ארבה שחיסלו בכל פה את התוצרת החקלאית. על כן זכתה שנת 1915 לכינוי "עאם אל-גַ'רַאד" – שנת הארבה, המזוהה עם מלחמת העולם הראשונה.
כינויים אלה, אמנם, הוענקו במזרח התיכון לאירועים טבעיים לאחר שכבר אירעו, אך שִיּוּם אירועים אקלימיים עתידיים, על פי תחזית, ובעיקר במקרים של סופות טייפון, נהוג במערב זה עשרות שנים, והפרקטיקה הזו הפכה מקובלת בעולם במהלך מלחמת העולם השנייה. הרציונל שעומד מאחורי שיום אירוע אקלימי קרב טמון בעקרונות היסודיים של שימוש בתקשורת המונים. קל יותר להטמיע בתודעה הציבורית אירועים בעלי שם ספציפי, וכך גם להתכונן אליהם, להכיל אותם ולהשתקם מהם לאחר מכן. שם מייצר מסגרת וגבולות שנוח יותר "לעבוד איתם." אולם תהליך בחירת השמות מערב גם הרבה פוליטיקה, מה שמביא אותנו אל הסופה האחרונה.
המביט בערוצי התקשורת הערבית בשבוע האחרון היה יכול להתבלבל בנוגע למספר הסופות שפקדו את האזור. מספר ערוצים ואתרים התייחסו לסופה בשם "הֻדַא", בעוד שבאחרים היא זכתה לשם "עַיבַּאל." עם התחזיות הראשונות של הסופה המתקרבת העניק אתר האינטרנט הפלסטיני "טַקְס פלסטין" (מזג האוויר של פלסטין) לסופה את השם "עַיבַּאל." האתר הפלסטיני, שנעשה מאז הקמתו לפני שלוש שנים לאתר מוביל לענייני אקלים באזור, כינה את הסופה המתקרבת על שם חבל הארץ בו שוכן הר עיבל. זוהי אינה בחירה רנדומלית: לפני מספר חודשים הוחלט באתר לשיים את האירועים האקלימיים הבאים מתוך מאגר שמות פלסטיני, הכולל את שמות הכפרים הפלסטינים ההרוסים בשטחה של מדינת ישראל ושל חבלי ארץ שונים בפלסטין. מעבר להנצחה של המורשת ההיסטורית הפלסטינית מבקשים הוגי המהלך להביא לידי ביטוי את הקשר הטבעי-אקלימי בין הפלסטינים וארצם.
רתימת מזג האוויר לסוגיה הפלסטינית לא נעשית בחלל ריק. שיום הסופה בשם עַיבַּאל נועד לקרוא תיגר על השם שניתן לה על ידי אתר האינטרנט "טַקְס אל-עַרַב" (האקלים של הערבים) המופעל מעמאן. האתר שמציע מידע אקלימי עדכני עבור מדינות ערביות רבות הוא מהפופולריים במזרח התיכון. באתר זה כונתה הסופה "הֻדַא," שם שאומץ עד מהרה כשמה הרשמי ברוב ערוצי התקשורת הערבית. המונח "הֻדַא", שמשמעותו הדרכה חיובית או התקדמות בכיוון הנכון, נועד לסמל את הברכה שיכולים הגשמים להביא איתם לחקלאות במדינה המדברית. המונח הקוראני גם נקשר לחג הולדתו של הנביא מוחמד, אותו חגגו מוסלמים ברחבי העולם לפני מספר ימים. גם באתר הירדני החלו אירועים אקלימים לקבל שמות רק בשנה שעברה, וסביב השם הנוכחי התפתח דיון ער ברשתות החברתיות, בו לעתים הוצבו זה מול זה השמות הפלסטיני והירדני, אתרי האקלים המתחרים והמייסדים שלהם. בעוד שני אלה מתחרים על ההגמוניה השמיימית במזרח התיכון, בלבנון החלו בימים האחרונים לכנות את הסופה בשם שלישי, מקומי אמנם, הוא "זַיְנַה", שמשמעותו קישוט או עדי, אולי על שום השלג שמקשט את ההרים.
והיכן ישראל בכל הסיפור הזה? התקשורת הישראלית ככלל הייתה עסוקה מדי בדיווח על הפסקות חשמל, חסימות כבישים וכמות השלג באתר החרמון מכדי להביט גם לצדדים. כאן לא קיבלה הסופה שם מיוחד, בוודאי לא מזרח תיכוני ועל אחת כמה וכמה שלא פלסטיני. בדומה לתקשורת הפלסטינית הצטיירה הסופה לרוב כאירוע שמתרחש רק בשמי הארץ. דוגמא סמלית אמנם, אך כזו המעידה על האבסורד של מרחב אחד ששורר בו ניתוק תרבותי.
