בימים האחרונים סער השיח הציבורי בארץ, בעיקר ברשתות החברתיות, סביב ה"שוקולדגייט": שתי נשים וגבר נכנסים לויכוח מכוער עם הדייל במטוס על הזכות לרכוש שוקולד מעגלת הדיוטי פרי. במהלך הויכוח תובעת אחת הנשים מהדייל, פעמיים, שימכור לחברתה את השוקולד, וצועקת: "מה היא ערביה"?
הביקורת הציבורית על הגסות והגזענות של הנוסעים הייתה מוצדקת לחלוטין, ובניגוד לנאמר בחוגים מזרחים רדיקלים, אני סבור כי המזרחיוּת של האשה לא יכולה לשחק לטובתה או לעמעם את חומרת דבריה (אם כבר, להפך). אולם אמש ראיתי סרטון המציג את שמנה וסלתה של החברה הישראלית במלוא מערומי גזענותה, והוא חמור הרבה יותר.
הסרטון, בהפקת מטה הבחירות של "המחנה הציוני" בראשות האסטרטג הפוליטי ראובן אדלר, מציג אישי ציבור ידועים, קצינים יוצאי יחידת 8200, המקלסים את כישוריו הצבאיים והמנהיגותיים של יו"ר "המחנה הציוני", יצחק (בוז'י) הרצוג. בין היתר נשמע שם יובל אלבשן, האומר את הדברים הבאים: "הוא גדל ביחידה, זה אומר שהוא מכיר את המנטליות הערבית. הוא ראה את הערבים בכל מיני הזדמנויות, הוא ראה אותם מעבר לכוונת, והוא ראה אותם מאחורי הכוונת […] הבן אדם החשוב ביותר בעסק הזה זה מי שמכריע שעל סמך המידע שיש לו מדינת ישראל צריכה לעשות פעולה, אם זה להוציא טיל, אם זה להוציא לוחמים לשטח, זה הזדמנות לחסל את הבני-אדם האלה".
על מזבח הסיכוי להשיג קצת יותר מנדטים מהליכוד, והסיכוי הקלוש להקים ממשלת מרכז חסרת לכידות פוליטית מינימלית, נגררים ראשי "המחנה הציוני" שוב לשיח שמכתיב הימין: מי יודע ערבית טוב יותר, כך שאפשר לסמוך עליו שיזהה את כוונותיהם הזדוניות של ה"ערבים" וישגר טיל או ישלח לוחמים לשטח ויחסל את "הבני אדם האלה".
איזו מין אלטרנטיבה מציג "המחנה הציוני" לשלטון הימין באמירות חסרות האחריות הללו? אפשר לדמיין מצב מקביל, שבו גורם פוליטי ערבי או פלסטיני מתון היה מתרברב, במהלך מסע בחירות, בכך שהציב יהודים על הכוונת ושילח בהם טיל. סערה גדולה הייתה קמה בארץ. הימין היה שבע רצון מכך שהתזה שלו הוּכחה: כל הערבים אותו דבר. ראשי "המחנה הציוני", לעומת זאת, היו נזעקים למחות ולצקצק ולבקש יפה מהערבים המתונים שיעשו טובה ולא יספקו תחמושת לימין.
הרצוג ותומכיו לא צריכים להתבייש בשירותו הצבאי. אבל לבושתם ייאמר שהם הופכים את השירות הצבאי קרדום גס לחצוב באמצעותו תמיכה מפוקפקת מה"ימין המתון", על חשבון ה"ערבים" ועל חשבון גיבוש אלטרנטיבה אמיתית לשלטון הימין. אין שום הבדל מהותי בין רברבנות גסה בדבר הכרת ה"מנטליות" הערבית, ראיית הערבים דרך הכוונות ושיגור טיל שיחסלם, לבין "ליברמן מבין ערבית" או נפתלי "הרגתי המון ערבים בחיים שלי, ואין עם זה שום בעיה" בנט. הרצוג מציב את עצמו על מישור אחד עם מיליטנטים גדולים הרבה יותר ממנו, במגרש שהוא לעולם לא יוכל לנצח בו: מי יודע להרוג יותר ערבים. האם זו האלטרנטיבה שמציע המרכז-שמאל?
מסתבר שהרצוג, אלבשן ואדלר, שלושה אשכנזים למהדרין, הם ערסים הרבה יותר גדולים מאותה מזרחית, "פרחה" כביכול, שבעידנא דריתחא פלטה הערה גזענית על ערבים שחושפת את הלוך מחשבתה. היא אחת, אזרחית מן השורה, שצולמה בסתר ובשעת כעסה. מי גס יותר, מי מזיק יותר, מי מקבע יותר את הגזענות והמיליטנטיות בחברה הישראלית כלפי ערבים – אותה אזרחית, או האליטה הטוענת להנהגת המדינה, שבקור רוח ובפומבי מבקשת לשכנע את הציבור במידותיה התרומיות: הצבת ערבים דרך כוונות ושיגור טיל שיחסל אותם?
בזמנו ייללה התקשורת הישראלית על יאסר ערפאת, אשר שלהב את האש באינתיפאדת אל-אקצא ולאחר מכן "התקשה לרכב על גב הנמר" ונזרק ממנו הצדה. האם ה"מחנה הציוני" חסר חוט שדרה עד כדי כך שהוא מוכן להקצין את השיח הבטחוני שלו בצורה המבישה הזו? ואם יעלה לשלטון, האם יצליח לרסן את הנמר הגזעני, או שראשיו יוצאים מנקודת הנחה שכולנו מטומטמים ומבינים שזו "סתם תעמולת בחירות"? אם זוהי תפיסתם, הרי שגם בנט וגם ליברמן מדברים תעמולת בחירות, וגם אליהם יש להתייחס בסלחנות. למען האמת, המיליטנטיות הצבאית של הימין משכנעת הרבה יותר מזו של קציני המודיעין הנחנחים של 8200 עם הסכין לפתיחת מכתבים בין השיניים.
הבנתי מהסרטון שהרצוג יודע ערבית. אם כך, אולי כדאי שמישהו ילחש על אוזנו שהקמפיין שלו לא מציע אלטרנטיבה אלא אלטרנטיזה.
