נפילת צנעא, בירת תימן, לידי החות'ים בספטמבר 2014 הייתה אקורד הפתיחה של המבצע הסעודי-ערבי בתימן. בתימן לוחמת כיום קואליציה ערבית רופפת של עשר מדינות; מדינות המפרץ הפרסי ולצדן עומאן, ירדן, מצרים, סודאן, מרוקו ופקיסטאן. קואליציה זו היא למעשה הצבא הפאן-הערבי הראשון בתקופה המודרנית, והיקפה נובע משני תהליכים: החשש הגובר בקרב מדינות ערב מיכולתה של איראן להכתיב את הנעשה בהן, כפי שהיא עושה בלבנון, סוריה, עיראק, ובמידה פחותה בבחרין וברצועת עזה, והעצמה הפוליטית המרשימה שצוברת סעודיה.
הממלכה הסעודית מנהיגה כיום בפועל את המדינות הערביות הסוניות. עוצמתה הפיננסית האדירה היא שהקנתה לה את המעמד, אך גם מלחמתה העיקשת והמתמשכת בשאיפה האיראנית להגמוניה פוליטית, צבאית ודתית במזרח התיכון. כך נטלה סעודיה לעצמה את הנהגת העולם הסוני, שנותרה מיותמת מאז עידן נאצר.
כל המרכיבים של התמוטטות הסדר הפוליטי הישן במזרח התיכון, ושל החתירה לעיצוב סדר חדש מתוך הכאוס, חוברים יחד בזירה התימנית. המיליציה החות'ית, שיכורה מהישגיה במיוחד מאז השתלטותה על צנעא, העניקה לפני כשלושה שבועות את ניהול נמל חודידה, השני בגודלו בתימן, לחברה איראנית. יום קודם לכן ערכו החות'ים תמרון צבאי רחב היקף בגבול עם סעודיה, כאיתות על נכונותם להילחם בסעודים אם יפלשו לתימן. הסעודים הבינו מכך כי אם אין ברצונם לראות מדינה נוספת בשליטה שיעית-איראנית על גבולם, עליהם לצאת למלחמה. ב-21 במרס כינסה המנהיגות הביטחונית הסעודית פגישה סודית עם נציגים ממדינות המפרץ כדי לתאם את פרטי המבצע הצבאי בתימן. מבחינת המדינות הללו, הנימוק המכריע בעד המבצע היה תרחיש האימה של השתלטות איראנית על מצרי באב אל-מנדב, החולשים על הכניסה לים האדום ודרכם עובר חלק ניכר מיצוא הנפט הערבי.
עם זאת, ההחלטה על המבצע הצבאי הייתה גם תוצאה של מאבק כוחות פנים-סעודי. מותו של מלך סעודיה, עבדאללה בן עבד אל-עזיז אאל סעוד, פתח מחדש את מלחמת הירושה הסעודית. סלמאן, המלך החדש, ויורש העצר שלו, מוּקְרִן, הם האחרונים מבניו של אבן סעוד, מייסד הממלכה אשר מת ב-1953. תוחלת החיים של המלך החדש לא גבוהה במיוחד (הוא ככל הנראה חולה באלצהיימר), ודור הנכדים מצחצח חרבות. בעמדה הטובה ביותר מצוי הנסיך מוחמד, בנו של סלמאן ושר ההגנה של הממלכה. הצלחה במלחמה בתימן תציב אותו בעמדה מועדפת לרשת את מוקרן. ניתן להניח כי עשרות הנסיכים הבכירים במשפחת המלוכה הסעודית מייחלים בסתר לבם דווקא לכשלון של מדינתם במלחמתה באיראן בתימן, אשר ימנע משר ההגנה להתמנות ליורשו של מוקרן.
במציאות התימנית הסבוכה הסיכוי לכישלון המהלך הצבאי אכן עולה על הצלחתו. ראשית, הצבא הסעודי לא נלחם במלחמה כוללת זה 80 שנה, ומולו מתייצבות מיליציות למודות מלחמה המגנות על בתיהן ומשפחותיהן. שנית, התקיפות האוויריות של הקואליציה הסעודית גבו ויגבו את חייהם של אזרחים רבים, ימוטטו סופית את התשתיות הקיימות בתימן וישיבו אותה עשרות שנים אחורה. לא באופן הזה יאוחדו מתנגדיהם של החות'ים מאחורי סעודיה.
תימן לא האירה פנים לסעודים בעבר. בשנות השישים של המאה ה-20 תמכו הסעודים בשלטון המלוכני, אך הרפובליקנים ניצחו. ב-1994 תמכו הסעודים בתביעתה לשלטון של המפלגה הסוציאליסטית בתימן, ושוב הפסידו. במהפכת 2011 בתימן תמכה סעודיה בהדחת הנשיא הותיק, עלי עבדאללה צאלח, לטובת הנשיא המכהן עבד רבו האדי מנצור. הסעודים אמנם העניקו טיפול רפואי מציל חיים לנשיא המודח לאחר ניסיון ההתנקשות בחייו, אולם הוא לא הכיר להם טובה: נאמניו, בפיקוד בנו, לוחמים כיום לצד הח'ותים. האחרונים מסתמכים על האיבה שחשים תימנים רבים לסעודיה, אשר פעלה לסיכול שתי המהפכות, בשנות השישים וב-2011, אשר נועדו מבחינתם לבנות מדינה תימנית חזקה יותר מכלל מרכיביה השבטיים.
לאחר עשרות שנים של השקעות כספיות עצומות בתימן, אשר נועדו להשיג לסעודיה השפעה מכרעת על שכנתם הדרומית, לומדים הסעודים כיום שבמדינה כמו תימן כסף יכול לשכור זמנית השפעה ותומכים, אך לא לקנותם לנצח. הסעודים עלולים לגלות כי תומכיהם היום יהיו יריביהם המרים מחר, מועצמים על ידי הכסף והנשק שסעודיה עצמה העניקה להם. אולם גם האיראנים עלולים לגלות כי תימן היא ביצה טובענית: החות'ים אינם נמנים על מאמיני הדוקטרינה השיעית השלטת באיראן. גם אם תצליח איראן במשימתה הבלתי אפשרית לשלוט בתימן היא תצטרך להגיע להסכמות עם השבטים הסונים שיצמצמו עד מאוד את השפעתה במדינה. בנוסף, בעל בריתם העיקרי של החות'ים, צאלח, לא יהסס להפנות את תומכיו נגד הח'ותים כאשר הללו יפסיקו לשרת את מטרותיו. בזירה התימנית פועלים כוחות נוספים. כל שבט גדול (ויש הרבה כאלה) מחזיק מיליציה חמושה, וארגון אל-קאעדה בחצי האי-ערב עדיין פעיל. בתחילת החודש שחררו פעיליו 300 אסירים, רבים מהם פעילים מנוסים בארגון, מבית הכלא המרכזי בחדרמות. לוחמי אל-קאעדה הרסו גם מתקני ממשלה רבים, והבהירו לכל כי גם אם אויביהם העיקריים, החות'ים והסעודים, נלחמים כעת על השלטון, סופו של המנצח המוחלש והמותש להיאבק עם אל-קאעדה על השליטה בתימן.
תימן מסתמנת כמבחנה האמתי של השאיפה הסעודית להגמוניה במזרח התיכון. יצירת סדר סעודי חדש בתימן יאפשר לסעודיה להפנות את הצבא הפאן-ערבי נגד מדינות אחרות הנתונות להשפעה איראנית, אולם כישלון יפעל כבומרנג נגדה. למעשה, האפשרות הסבירה יותר, לנוכח מורכבותה של הביצה התימנית, היא כי יציבותה של סעודיה עצמה תתערער.
