לפני כשבוע וחצי, לאחר הפיגוע בתפר שבין שכונת ארמון הנציב לג'בל מוכבר ובעקבות קריאות של פוליטיקאים והחלטות הקבינט, החלה המשטרה להקים בטונדות ומחסומים סביב הכפרים והשכונות הפלסטיניות במזרח ירושלים. אף שבמחסומים אלה ניתן לקיים בידוק של העוברים והשבים, אין בישראל בסיס חוקי המאפשר למנוע מתושבי ירושלים ה"מאוחדת לנצח" מעבר במחסומים ותנועה חופשית ברחבי העיר והמדינה. בדפוס הפיגועים הנוכחי, שבו כל הדרוש הוא החלטה פנימית ולעתים אף רגעית, המפגע יכול לעבור במחסום בדרכו לעבודה, לרכוש סכין במערב העיר או פשוט להשתמש ברכבו הפרטי ככלי נשק, כפי שעשה עלאא אבו ג'מאל. מחסום בכניסה לכפרו לא היה מונע ממנו להכנס לעיר באותו בוקר.
יתרה מזו, הנחת מחסומים בצמתים ובכניסות לכפרים אינה מהווה סגירה הרמטית של השטח. מי שרוצה לעבור מהמרחב הפלסטיני למרחב היהודי בירושלים כשהוא חמוש בנשק חם יכול לעשות זאת באין ספור דרכים עוקפות. סגירה הרמטית של המרחב הפלסטיני דורשת גדר הפרדה רצופה ואטומה (שגם יעילותה במניעת פיגועים מוטלת בספק). גדר כזו אכן נבנתה מאז 2002 בתוואי עוטף ירושלים, אולם כולה נמצאת מעבר לקו הירוק וברובה גם מעבר לקו המוניציפלי המזרחי שהורחב ב-1967. הגדר מותירה בתחומי העיר מאות אלפי פלסטינים תושבי ירושלים. כמאה אלף נוספים חיים בתחומי העיר אך מעבר לגדר, ונאלצים לעבור דרך מחסום משטרתי מדי יום. אזורים אלה יכולים להעיד על חוסר האפקטיביות של הסגר: שני המחבלים שביצעו את פיגוע הדקירה ברעננה, תושבי כפר עקב שנמצא כולו בתחומי העיר אך מעבר לגדר ההפרדה, עברו על נקלה את המחסום המכתר את שכונתם וביצעו את זממם באין מפריע במרכז הארץ. מעבר לכך, וכפי שניתן לראות במחנה הפליטים שועפאט, הנמצא בתחומי ירושלים אך מעבר לגדר, המחסומים הפכו בעצמם למוקדי החיכוך הבעייתיים ביותר בעיר המזרחית.
לא פחות חשובה מכך היא העובדה שהחלת סגר על שכונות מזרח ירושלים מהווה זליגה נוספת של שיטות העבודה שמיישם צה"ל בגדה המערבית לתוך ירושלים, מדיניות שהחלה בשכונות שמעבר לגדר ונמשכת כעת לשאר חלקיה של ירושלים הערבית. הסגר כולא את מאות אלפי תושבי העיר המזרחית במעין "גטו" שבין גדר ההפרדה ממזרח לבין מחסומי המשטרה, אולם הוא גם מהווה הודאה מובהקת בכשלונה של ישראל זה חמישים שנה לאחד את ירושלים ולבדל אותה מהשטחים.
הסגר על השכונות הפלסטיניות במזרח ירושלים לא ימנע פיגועים, אבל הוא כן יפגע בעשרות אלפי התושבים החפים מפשע, ימרר את חייהם, יגביר את השנאה והתסכול בקרבם וידחוף אנשים נוספים למעגל האלימות. המחסומים החדשים בפאתי הכפרים ייצרו יש מאין מוקדי חיכוך נוספים בין כוחות הביטחון לצעירים תושבי הכפרים והשכונות המכותרות.
אין ספק שנדרשת נוכחות מוגברת של כוחות הביטחון במרחב התפר ובנקודות מועדות לפורענות בתקופה מתוחה זו. אולם הדרך היחידה לעצירה אפקטיבית של תופעת המפגעים הבודדים המוכנים להקריב את חייהם היא חיסול המוטיבציה שלהם לטרור ולהקרבה עצמית. את זאת ניתן לעשות בשתי דרכים בלבד: לתת מענה פוליטי לבעיותיה של ירושלים המזרחית ולהרגיע את המתיחות סביב הר הבית/מסגד אל-אקצא. במילים אחרות, טיפול בהזנחה המוניציפאלית ויצירת אופק מדיני.