החלטת הקבינט להוציא אל מחוץ לחוק את הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בראשות השיח' ראא'ד סלאח אינה מפתיעה. בעשור האחרון חתרה המדיניות הממסדית לפגוע בזהותו הפוליטית והתרבותית של המיעוט הערבי בישראל ולהגביר את שילובו בכלכלתה, הן כדי לקזז מהנטל שהוא מהווה על תקציב המדינה הן כדי לעמעם את הדרתו כקבוצה לאומית.
קשה לקבוע איזה צעד חריף יותר מבחינה פוליטית: המהלך להעלאת אחוז החסימה ערב בחירות 2014, שעיקר תכליתו היה להקטין את הייצוג הערבי בכנסת, או המהלך הנוכחי לפגיעה בפלג הצפוני, שממילא אינו מיוצג במסגרות הפוליטיות המדינתיות. אולם נראה כי שניהם עולים בקנה אחד עם עמדת הממסד ביחס למיעוט הערבי כקבוצה. העובדה כי במקביל לפגיעה בפלג הצפוני פורסם כי המדינה מתכוונת להעניק למגזר הערבי סכומי עתק לטובת פיתוח כלכלי וצמצום האפליה רק מאששת את קיומה של מדיניות דו-ראשית להדרה פוליטית והכלה כלכלית.
לצד זאת, את ההחלטה בעניין הפלג הצפוני אפשר לנתח גם בהקשר של האתגר הבטחוני הניצב בפני המדינה בחודשיים האחרונים. הפלג הצפוני והעומד בראשו הציבו את סוגיית ירושלים והר-הבית על ראש סדר יומם בשנים האחרונות, אך ישראל התמודדה עד כה ביעילות עם מהלכים פלסטיניים, לרבות מצד הרשות הפלסטינית וחמאס, בהר הבית. עיתוי הוצאתו של הפלג הצפוני מחוץ לחוק אינו רלוונטי למתרחש בהר הבית, שכן פעילותו של השיח' ראא'ד בירושלים נוטרלה לפני זמן רב והשפעתו על המתרחש במקומות הקדושים כיום מוטלת בספק. גורמי מודיעין, יש להניח, יתנדבו להצביע על זיקה ישירה או עקיפה של פעילות הפלג הצפוני לאלימות הפלסטינית במזרח ירושלים ובגדה המערבית. אולם ספק אם הצעירים הפלסטינים רואים בשיח' ראא'ד דמות שבגינה הם מוכנים לסכן את חייהם במעשי טרור נגד ישראלים, קל וחומר לאחר ההבנות המדיניות שהושגו לטובת השבת הסטטוס-קוו על כנו.
השיח' ראא'ד סלאח (תמונה: אורן רוזנפלד, CC BY-SA 3.0)
במילים אחרות, מאחורי המהלך נגד הפלג הצפוני אין נימוקים ביטחוניים-מקצועיים כבדי משקל אלא שיקולים פוליטיים ותודעתיים. הוא נועד בראש ובראשונה לעצב את הנרטיב הישראלי אודות מה שניתן להגדיר כאינתיפאדה הפלסטינית השלישית. זאת לא רק באמצעות התעלול המילולי של הגדרתה כ"גל טרור" אלא דרך הבנייתה כסיפור של הסתה דתית-אסלאמית רדיקלית המנצלת את הרגישות של אל-אקצא. הבניית ההתפתחויות במערכת הפלסטינית דרך סיפור המעשה הזה נועדה לטשטש את הדיון בסיבות העומק העומדות מאחורי האלימות הפלסטינית מחוץ לקו הירוק ובתוכו, ובראשן מדיניותה של ישראל כלפי מערכות הייצוג הפלסטיניות ב"פנים" וב"חוץ": הקפאת תהליכי ההסדר הפוליטי מול האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית, הזנחת השכונות במזרח ירושלים שהפכו לאזורי ספר והפקר, והדרתו הפוליטית המתמשכת של המיעוט הערבי בישראל.
הנרטיב הישראלי הרשמי על אינתיפאדה של טרור המוזנת מהקצנה דתית-אסלאמית ומוּנעת בין היתר מכוח פועלו של הפלג הצפוני הוא, אם כן, בראש ובראשונה מהלך פוליטי שנועד לחסום את קיומו של דיון ביקורתי אודות המדיניות הישראלית והנחות היסוד הסמויות העומדות בבסיסה, ולכן לסכל שינוי בדפוסיה של המדיניות הישראלית ביחס לפלסטינים. העובדה כי המהלך נגד הפלג הצפוני נעשה תחת רישומם של פיגועי הטרור המחרידים בצרפת מסייע כמובן ביצירת חיבור תודעתי מדומיין בין הפלג והשיח' ראא'ד לבין ארגון המדינה האסלאמית והאסלאם הרדיקלי במזרח התיכון ובאירופה. מכאן קצרה הדרך להצדקת החלטת הקבינט ולביסוס הנרטיב הממסדי הישראלי אודות מהותה ודמותה של האינתיפאדה הפלסטינית השלישית: מאבק חסר פשרות בקיצוניות האסלאמית בכל מקום שבו תהיה. היכונו לעוד מאותו הדבר.
