קטר, השואפת למצב את עצמה כשחקן מרכזי במזרח התיכון, מקדמת זה שני עשורים שיח מהפכני וחושפת את אזרחי מדינות ערב לנושאים שהיו טאבו בשיח הציבורי הערבי. ערוץ אל-ג'זירה, שיח' יוסף אל-קרדאוי (בכיר חכמי ההלכה האסלאמיים הסונים) ועזמי בשארה, מייסד מפלגת בל"ד הגולֶה, הם חלק ממערך אינטלקטואלי ותקשורתי המסייע לאמיר הקטרי לטפח את אמונתם של צעירים ערבים ביכולתם לשנות את מצבם ולהתקומם נגד המשטרים האוטוריטריים.
הופעותיו הרבות של בשארה בערוץ אל-ג'זירה, חברותו בניהול אתר האינטרנט "אל-ערבי אל-ג'דיד" וניהולו את מרכז המחקרים והמכון ללימודים גבוהים בדוחא הפכו אותו ל"מצפן ותמרור דרך" עבור חלק מהמהפכנים הערבים. בשנים האחרונות עושים בשארה ועווד עבד אל-פתאח, המזכ"ל הנוכחי של מפלגת בל"ד, מאמצים גדולים להביא את שיח המהפכות הערביות בשערי פלסטין תוך הנחלת סגנון המחאה של ככרות השחרור ואף הגברת הנכונות להקרבה.
בשארה וחבריו למפלגת בל"ד, שסברו כי ישראל צריכה להיות מדינת כל אזרחיה, פועלים כיום לקידום רעיון ה"מדינה האחת" שבה יחיו כלל הקיבוצים הפלסטיניים לצד האוכלוסייה היהודית. על אף שהם מצדדים בהשתלבות אזרחית והעדפה מתקנת בשוק העבודה, במוסדות החינוך ובמוסדות הציבוריים, הם פועלים להתבדלות לאומית ורואים במדינה העברית את "האויב הראשון והעיקרי של הערבים", שמולו יש לנהל מערכה המבוססת על אומץ לב וגבריות.[1]
שתי הנחות יסוד עומדות בבסיס האידיאולוגיה של בשארה והנהגת בל"ד. על פי ההנחה הראשונה, היהדות היא דת ולא לאום ומדינת ישראל היא תוצר של פעולה קולוניאליסטית, ולכן הרעיון של מדינת היהודים הוא בלתי לגיטימי. על פי ההנחה השנייה, במקרה של התנגשות בין הלאומיות והאזרחות, הלאומיות (הערבית) גוברת על האזרחות (הישראלית), ולמיעוט מקופח ומופלה לרעה שמורה הזכות והחובה לנקוט אלימות בשם ההגנה על הבית ועל האדמה.[2]
עבד אל-פתאח סבור כי הפלסטינים החיים בשטחי ישראל חייבים להיאבק נגד תהליך ה"ישראליזציה" המרוקן את התכנים התרבותיים, המנטליים, ההיסטוריים והמוסריים המעצבים את זהותם הפרטית והקיבוצית ומשתק את יכולת התנגדותם. לשם כך עליהם לכונן מוסדות לאומיים אוטונומיים ובלתי תלויים בכלכלה ובפוליטיקה הישראלית, לבנות מנגנון תיאום בין הגורמים הלאומיים בגליל, במשולש, בנגב ובערים המעורבות ולהציב את בני הדור הצעיר בקדמת המאבק של הועדות העממיות.
מזכ"ל בל"ד מסביר כי הפלסטינים בישראל מחזיקים בארבעה מקורות כוח העשויים לסייע להם בהשגת יעדיהם. ראשית, אפלייתם המובנית מאפשרת להציג את המשטר הישראלי כמשטר אפרטהייד בלתי לגיטימי בפני דעת הקהל הבין-לאומית. שנית, שיעורם הדמוגרפי באוכלוסייה מאפשר להם להניע מאבקים עממיים (חסימת כבישים, שביתות, אוהלי מחאה). שלישית, פעילותם במסגרת הרשימה המשותפת יכולה להעצים את משקלם הפוליטי. רביעית, הם יכולים להסתייע בקשריהם עם חוגים יהודים-ישראלים להפצת מסר הומני ומוסרי משותף נגד משטר האפרטהייד הישראלי.
הפלסטינים החיים בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה חייבים, לדעתו של עבד אל-פתאח, לכונן גוף הנהגה לאומי עליון והנהגות שטח שיביאו לסיום הפילוג בין פתח לבין חמאס ולהחלפת האליטה הפוליטית הפלסטינית אשר יזמה את הסכמי אוסלו וזנחה את אסטרטגיית המאבק המהפכנית. עליהם לאמץ דפוס התנגדות עממית בנוסח האינתיפאדה הראשונה ולהילחם "בחזות חשופים מול כדורי העופרת של האויב" כדי להשיג עליונות מוסרית על ישראל בדעת הקהל העולמית. הפליטים הפלסטינים החיים במדינות ערב, מזכיר עבד אל-פתאח, כבר הוכיחו בעבר כי צעדות לעבר הגבול הישראלי הן מהלך אמיץ ויצירתי המאתגר את ישראל מבחינה פוליטית, דיפלומטית ומוסרית ועשוי להביכה אם תבחר להפעיל כוח צבאי נגדן.
לצד ארגונם של כלל הקיבוצים הפלסטיניים קורא בשארה למדינות ערב להשיב את הבעיה הפלסטינית לראש סדר העדיפויות שלהן ולחזק את הזהות הלאומית הערבית והאזרחית של נתיניהן כדי להיפטר מההשפעה האיראנית בשטחיהן. עבד אל-פתאח, מצדו, קורא לחזבאללה לחדול ממעורבותו במלחמה הפנימית בסוריה וליטול על עצמו מחדש את המשימה לשחרור הגולן.[3]
בשארה ועבד אל-פתאח סבורים כי רק שיח דמוקרטי, בשונה משיח גזעני או דתי, יצליח לשכנע את דעת הקהל העולמית והאזורית כי ישראל אינה "אי של דמוקרטיה" במזרח התיכון אלא משטר גזעני וקולוניאליסטי שיש להחרימו. לכן מייחסת מפלגת בל"ד חשיבות למסעות הסברה בנושא השוויון בין בני אדם, והיא תומכת בתנועת החרם העולמית נגד ישראל. מזכ"ל המפלגה אף ביקר לאחרונה בדרום אפריקה וקרא להגברת צעדי הענישה נגד ישראל ולהצטרפות לחרם העולמי עליה.
שיח המאבק של צעירי בל"ד בשנים האחרונות מלמד על נכונות רבה יותר לקרוא תגר על דפוסי המאבק המסורתיים של המנהיגות הערבית המקומית והארצית ועל רצון להכיל את האקטיביזם המסלים ולא לשתקו. אם ימשיך הרוב היהודי ההגמוני בישראל להדיר את המיעוט הערבי מהתבנית האזרחית של המדינה הרי שהשיח הלאומי המתבדל והמחרים של מפלגת בל"ד עלול להפוך לנחלתם של צעירים ערבים-פלסטינים רבים בישראל.
