לפני חודשיים אירע אחד האירועים הפוליטיים הדרמטיים ביותר ביחסיה של מדינת ישראל עם אזרחיה הערבים: הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית הוצא מחוץ לחוק. ההחלטה התקבלה על ידי הקבינט המדיני-ביטחוני שחבריו הקבועים הם ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון יעלון, השר לביטחון פנים ארדן, שר התחבורה כ"ץ, שר האנרגיה שטייניץ, שרת המשפטים שקד, שר החינוך בנט, שר האוצר כחלון ושר הפנים דרעי.
אני מוצא חשיבות בהבאת רשימה זו לא כדי להדגיש את העובדה שכל המחליטים מייצגים תפיסת עולם ימנית; הדבר מתבקש בממשלת ימין, וגם חברי כנסת בולטים מהמרכז, כמו לבני והרצוג, תמכו בהחלטה וגיבו אותה. אינני מבקש גם להתריס בטענה כי ההחלטה התקבלה בניגוד לחוות דעתו של שירות הבטחון הכללי, שאנשיו חששו מהתססת השטח והזכירו כי אין ראיות למעורבותה של התנועה האסלאמית בטרור. אני סבור שחשוב לדעת מי עומד מאחוריה ההחלטה משלושה נימוקים: ראשית, פוליטיקאים קיבלו את ההחלטה, ולא שופטים. שנית, פוליטיקאים יהודים קיבלו את ההחלטה. הם אינם מכירים את החברה הערבית, קל וחומר את התנועה האסלאמית. שלישית, מקבלי ההחלטה הם נציגי ממשלה שדומה כי החלטותיה האנטי-דמוקרטיות שוברות שיא אחר שיא, מה שאולי עמעם את הדיון הציבורי בפרשה הזו.
אתחיל בנושא הפוליטי. הוצאת תנועה פוליטית אל מחוץ לחוק אינו דבר של מה בכך. במדינה דמוקרטית עקרונות כמו חופש ההתאגדות וחופש הביטוי אמורים להיות מקודשים; השלטון מקבל על עצמו לפגוע בהם, אם בכלל, במקרים נדירים בלבד. במקרה דנן, עניינו של הפלג הצפוני לא הגיע למבחן בית המשפט. קשה להאמין כי שופטי בג"צ היו אוסרים על המשך פעולתו של הפלג, בוודאי בהעדר המלצה של גורמי הבטחון בעניין.
שנית, אין פגם בהחלטות שמתקבלות על ידי יהודים בלבד או על ידי ערבים בלבד וכל החלטה צריכה להיבחן לגופה. אולם השאלה היא מה בעצם יודעים חברי הוועדה על הפלג הצפוני מלבד חומר שתורגם על ידי ארגונים בעלי אג'נדה מובהקת, דוגמת "מבט לתקשורת הפלסטינית", שממנו ניתן להסיק כי הפלג הצפוני כולו קיצוניות והסתה? כמה מהם עיינו בבטאון התנועה "סות אל-חק ואל-חוריה"? כמה מהם קוראים ערבית? כמה מהם יודעים שכל העיתונאים העובדים ברשת התקשורת של התנועה הם בעלי תעודות של לשכת העיתונות הממשלתית (לע"מ), ואילו היה פסול ביטחוני בעבודתם היו בוודאי מוזמנים לחקירה?
כמה ממקבלי ההחלטה יודעים על עמותת "אקראא" ופעילותה? כמה מהם יודעים על מכון "אקראא פסיכומטרי" שמכין צעירים ערבים למבחן הפסיכומטרי טרם כניסתם לאוניברסיטאות? כמה מהם יודעים שיותר מחמישים אחוזים מאזרחי ישראל המוסלמים תומכים או חברים פעילים בתנועה האסלאמית? כמה מהם יודעים שהפלג הצפוני שונה מהפלג הדרומי, המתון, רק ביחס לבחירות, בעוד שבעמדות יסודיות, כמו התנגדות מוחלטת לשינוי הסטטוס קוו בהר הבית, אין הבדל בין הפלגים?
שלישית, ההחלטה על הפללת הפלג הצפוני התקבלה באווירה פוליטית של שיסוי והסתה מתקדמים נגד הפלסטינים בכלל ונגד הפלסטינים אזרחי ישראל בפרט. קצרה היריעה מלהזכיר, אבל זו ממשלה שתחילתה עם הסתה ברורה נגד ערבים ביום הבחירות ("הערבים נעים בכמויות אדירות אל הקלפי"), המסמנת ומבקשת להחליש את כל ארגוני השמאל העוסקים בביקורת הכיבוש או מסייעים לפלסטינים בשטחים הכבושים, שחוששת מסיפור אהבה בין ערבי ליהודיה, ושתומכת בגלוי בעמותות ימין שכל מטרתן הוא שינוי דה-פקטו של הסטטוס קוו בהר הבית.
זהו ההקשר הפוליטי. עתה, מי מהיהודים בישראל בכלל זוכר שהפלג הצפוני הופלל? מי יעז לערער על כך כאשר המסרים נגד התנועה מצד הממסד היו חדים וברורים כל כך? מי בכלל מוטרד מכך, כאשר מאז התחזקה ההסתה נגד כל מה שהוא ערבי או פלסטיני או חשוד כשמאלני – קמפיין השתולים, החיטוט בפחי האשפה של עורכי דין לזכויות אדם, הודעת ועד מתיישבי שומרון על החרמת עסקים של ערבים ששבתו במחאה על מדיניות הממשלה בהר הבית, התחקיר של עמותת הימין "עד כאן" בתכנית עובדה, מעצרי פעילים ועוד?
מצבם של הערבים אזרחי ישראל נדמה מייאש עוד יותר. המסר מבחינתם הוא ברור: הפלג הצפוני הוצא אל מחוץ לחוק, ובאותה קלות, ותחת אותה מטריה של אדישות ציבורית, תוצא גם התנועה הבאה או המפלגה הבאה אל מחוץ לחוק. האווירה הציבורית כבר מוכשרת לכך. מוטב היה לקבינט הבטחוני להתמודד ברצינות עם האפליה וההדרה של הערבים אזרחי ישראל, אשר מעוררות את המרמור הקשה בקרבם, במקום להפליל, בהינף אצבע, את אלה אשר מבטאים אותו.
