מחר (1 בנובמבר) יתקיימו בחירות לפרלמנט בטורקיה בפעם השניה השנה. הבחירות הקודמות ביוני לא העניקו רוב מוחלט למפלגת הצדק והפיתוח השלטת, והנסיונות להקים קואליציה הוכשלו ככל הנראה על ידי ארדואן עצמו, כשהבין שבממשלת קואליציה לא יוכל להגשים את חלומו להסיר חסמים דמוקרטיים ולהעביר את טורקיה ממשטר פרלמנטרי לנשיאותי. אולי חשש גם שהשחיתות העצומה שלו ושל מפלגת השלטון תיחשף במידה שמפלגות אחרות ייכנסו לממשלה.
בשנים האחרונות הצליח ארדואן לחסום באופן כמעט מוחלט את העיתונות בטורקית (להבדיל מן העיתונים בשפות זרות, שממשיכים בסיקור ביקורתי של שלטונו ומורשים להמשיך ולתפקד כחלון ראווה החוצה) ולהכפיף למרותו גם את המערכת המשפטית והמשטרה. אולם עד עתה לא העזה מפלגת השלטון להשתלט באופן מלא על מערכות הבחירות ולהטות את תוצאותיהן.
סקרי דעת הקהל ויועצים פוליטיים סבורים לפיכך שתוצאת הבחירות הנוכחיות לא תהיה שונה בהרבה מתוצאת הבחירות הקודמות. מפלגת השלטון תקבל כ-40% מקולות הבוחרים והשאר יתחלקו בין 3 מפלגות אחרות: מפלגת העם הרפובליקנית (CHP), המפלגה הלאומית (MHP) ומפלגת העמים הדמוקרטית (HDP) הידועה יותר כמפלגה הכורדית. ייתכן אפילו שמפלגת השלטון תזכה בנתח קטן יותר מן הקולות מאשר בפעם הקודמת.
אם אלה אכן יהיו התוצאות, ייתכן שלא תהיה ברירה אלא להקים ממשלת קואליציה, אולם ארדואן ינסה לעשות כל שביכולתו כדי למנוע זאת ולשמר את שלטון היחיד שלו בתמיכת מפלגתו. הסבירות שידרוש מערכת בחירות שלישית תוך פחות משנה נמוכה למדי. ייתכן שיכריז על חוקי חירום "בגלל המלחמה", וייתכן שינסה להפעיל מערכת של פיתויים ולחצים על חברי פרלמנט ממפלגות אחרות לערוק למפלגתו.
כל אלה הם תרחישים מסוכנים המובילים את טורקיה במהירות למצב נפיץ. מפלגות האופוזיציה לא יוכלו לקבל בשקט ניסיון כזה להרס של שרידי הדמוקרטיה, ואפילו מפקדי הצבא, שרבות משיניו נעקרו, עלולים להתערב ולנסות למנוע זאת. הימים הבאים בטורקיה יהיו מרתקים.
