חינוכו, סירוסו והגבלתו של גוף האשה המוסלמית במישור ההלכתי והמעשי הוא עיסוק גברי עתיק יומין, דומיננטי ולרוב אובססיבי. ה"סונה" – התורה שבעל פה, המבוססת על הליכותיו של הנביא מוחמד – עסקה במיניותה של האשה באורח מגביל או מאפשר, אך הנביא עצמו המציא תקדימים מיניים מסוכנים, לא מוסריים, על חשבון גופן של הנשים. המפורסם שבהם הוא נישואי התענוגות (מֻתְעַה), שהונהגו במהלך הקרבות לכיבוש מכה בשנה השמינית להגירה למדינה (הִגְ'רַה). הלוחמים המוסלמים, מותשים מקרבות ורחוקים מבתיהם ומנשותיהם, פנו אל הנביא וביקשו מפלט מיני זמני לתאוותיהם כדי שיוכלו לנצח את כופרי מכה. מבלי להתחשב בסמכות אלוהית או מוסרית כלשהי התיר הנביא ללוחמיו לקחת להם נשות תענוגים אשר תשכחנה את סבלם ותגברנה את הסיבולת שלהם בפני האויב הכופר.
במעשה זה קבע הנביא תקדים מיני אך גם החפצה מינית של נשים למאות רבות של שנים. בעשור האחרון טבעו חכמי דת, בעיקר סעודים, סוגים שונים של היתרים מיניים מפוקפקים מבחינה הלכתית ומוסרית: נישואי מִסְיַאר (הסכם שאינו מחייב את הגבר מבחינה כלכלית ומטרתו היחידה היא הכשרתם של יחסי מין), נישואי פרנד (הדומים בבסיסם למסיאר אך רלוונטיים לרווקים/ות מוסלמים/ות במערב), נישואי נוהג (עֻרְף, הסכם נישואין סודי שאין בו מעמד רשמי וזכויות הלכתיות ואזרחיות לאשה), נישואי תענוגות (מותעה, הסכם נישואין שבו הגבר משלם לאשה סכום כסף מסויים עבור נישואין לפרק זמן מוגבל שבמהלכו היא איננה נהנית מזכויות כלשהן) ולאחרונה ג'יהאד מיני.
קצרה היריעה מלתאר את סוגי ההסכמים המיניים הללו ואת השלכותיהם על גופן ומעמדן החברתי של נשים מוסלמיות. אולם באופן כללי הם הופכים את האשה לחפץ מיני בשימושו של הגבר, מכשירים ניצול כלכלי, חברתי ורגשי של נשים ומנשלים אותן גם מזכויות המוקנות להן מבחינה דתית והלכתית. כל המודלים הללו נוצרו על ידי ההגמוניה הגברית במדינות ערב השונות והם משרתים את האינטרסים החברתיים, הכלכליים והמיניים של גברים.
תופעת הג'יהאד המיני (ג'יהאד א-נִּכַּאח) של דאע"ש פרצה לתודעה הציבורית המוסלמית והערבית בשנת 2013, כאשר השיח' הסעודי מוחמד אל-עורייפי קבע בטוויטר כי לוחמי ג'יהאד בסוריה רשאים, מבחינה הלכתית, לשאת לאשה כל נערה מגיל 14 ומעלה. בתום כמה שעות של "נישואים", שמטרתם עידוד רוחם של הלוחמים, עוברות הנשים ללוחמים אחרים. חכמי דת סעודים מסויימים קראו לנשים מוסלמיות, בהמשך לפסיקתו של עורייפי, לצאת לסוריה כדי לענג את לוחמי הג'יהאד.
מספר הנשים שנענו לקריאה אינו ידוע, אולם מהעיתונות הערבית עולה כי נשים בעלות אזרחויות מגוונות (כולל מהמערב) יצאו לסוריה. האיגוד הלאומי לנשים תוניסאיות דיווח על הצטרפותן של 100 נשים תוניסאיות לג'יהאד המיני, ומקורות לא רשמיים העלו את המספר ל-700 נשים. ריאד בקארה, מראשי המשמר הלאומי בתוניסיה, דיווח על כ-3000 נשים ממדינות שונות שיצאו לג'יהאד מיני בסוריה, ודֻווח כי בעיר חלב נפתח משרד רשמי לגיוס והכוונת נשים לג'יהאד מיני עם לוחמי דאע"ש. המספרים הללו לא כוללים את האונס ההמוני והשיטתי של נשים יזידיות בעיראק על ידי אנשי דאע"ש, או דיווחים על זוועות אחרות במדינה זו, כמו תלייתן של 30 נשים ממוסול לאחר שסירבו להתמסר לאנשי דאע"ש.
מעבר לשירותיהן המיניים סובלות נשות הג'יהאד המיני דיכוי נוסף: עבודות אחזקה, בישול ונקיון, ניהול מחנות המין של דאע"ש ופעילות הסברה ברשתות החברתיות במטרה לייבא נשים נוספות לעבדוּת מין ושירותים. מנהלות מחנות המין, נשים שהפנימו את הדיכוי הגברי ומפעילות אותו על נשים אחרות, הן הזרוע המבעיתה של הניצול המיני. חכמי דת מוסלמים חלוקים מאוד בשאלת הג'יהאד המיני; מצרים מביעים התנגדות תקיפה בעוד שסעודים נלהבים ותומכים. למעשה, פסיקות הלכתיות מיניות רבות מגיעות מסעודיה, מדינה עשירה שחכמי הלכה ואנשים אמידים מקרבה מרחיבים את השעבוד והניצול של מדינות מוסלמיות עניות גם להיבטים מיניים.
למעט גורמים רשמיים ואזרחיים ואנשי דת מתוניסיה, אף מדינה מוסלמית לא גינתה את התופעה באופן רשמי. היחס המעורפל לתופעה מאפשר את שגשוגה בקרב לוחמים, אך גרוע מכך בקרב גברים ונשים מן השורה הרואים בה תופעה נורמטיבית ולגיטימית מבחינה הלכתית. פסיקות הלכה בעולם המוסלמי ממילא מכוונות לעינוגו והאדרתו של הגבר באמצעות ניצול גופה של האשה. כך זוכים השיח והפרקטיקות המיניות הנצלניות לגושפנקה הלכתית בפועל.
