בפעם הראשונה מזה שנים לא היו התנגשויות אלימות ברחבת הר הבית/אל-אקצא במהלך השבוע של חג הפסח. ראש הממשלה נתניהו ייחס זאת לשיטור התקיף ולהוצאת הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית מחוץ לחוק, במטרה להתגונן מפני הביקורת מימין על "התרככותו" הבטחונית. אולם הסיבות האמתיות לרגיעה שונות, וחשוב לעמוד עליהן ועל משמעויותיהן כדי להרחיב את ההצלחה בעתיד.
ראשית, שדרוג שיתוף הפעולה בין ישראל לבין ירדן עומד בלב ההצלחה. יש לברך את ראש הממשלה נתניהו ואת המלך עבדאללה על שהגיעו להבנות השקטות אשר הרחיקו פוליטיקאים ישראלים מההר, מנעו הגבלות גורפות על כניסת מוסלמים על פי גיל או מגדר, הגבילו את מספר פעילי הר הבית שביקרו בכל יום והרחיקו מההר פעילים פלסטינים אלימים. השר גלעד ארדן, בכירי משטרת ישראל ובכירי הווקף הירדני ראויים לשבח על היישום המוצלח של ההבנות בשטח.
משליכי האבנים בהר הבית בשנים האחרונות לא באו משורות התנועה האסלאמית בישראל אלא היו צעירים המתגוררים בעיר העתיקה בירושלים. המפתח לרגיעה במתחם המקודש היה ההימנעות מהטלת הגבלות גורפות על כניסת מוסלמים במקביל להגדלת מספר היהודים הנכנסים. אלמלא זאת, גם השיטור התקיף – אשר הגיע עד כדי סגירת חנויות ברחוב הגיא בעיר העתיקה ואיום מרומז של המשטרה שהמסחר ברחוב כולו ייפגע כשם שנפגע המסחר ברחוב השוהדאא בחברון – לא היה מועיל.
שנית, מהלכים חד-צדדיים לשינוי הסטטוס-קוו, ובראשם הקמפיין שקידמו אוהדי תנועות המקדש בכנסת לקידום זכות פולחן ליהודים וריבונות ישראלית על הר הבית, חוזרים כבומרנג. הקמפיין, אשר קוּדַּם ללא כל תיאום עם ירדן או הפלסטינים והגיע לשיאו בשנים 2014—2012, הקל על המסיתים בצד הפלסטיני לטעון שישראל מבקשת לפגוע באל-אקצא. כדי לשמור על השקט נאלצה ממשלת ישראל להגביל את כניסתם של מאמינים יהודים המבקשים לבקר במקום הקדוש להם ביותר ולמנוע את כניסתם של פוליטיקאים ישראלים. עד שקמפיין הפולחן והריבונות לא יושעה באופן משכנע יהיה קשה מאוד לתקן את חוסר הצדק הזה כלפי יהודים מבלי להסתכן בתגובה חריפה מהצד הפלסטיני.
שלישית, מחאה אלימה אינה יעילה. השלכת אבנים וירי חזיזים לא מנעו כניסת יהודים דתיים אל ההר, ופלסטינים, ובעיקר מפגינים אלימים, ספגו גל של מאסרים ומעצרים מנהליים. הכבדת היד בעיר העתיקה ובמזרח ירושלים והחשש מפעולות שיטור שרירותיות גרמו לכך שרוב תושביה הפלסטינים של ירושלים מדירים את רגליהם מהעיר העתיקה בשבעת החודשים האחרונים. במקביל, היחסים בין ירדן לבין ישראל התהדקו ותפקידה של עמאן בניהול מתחם אל-אקצא התרחב, מה שעלול להיות לצנינים בעיני הפלסטינים, בעיקר אם המגמה תעמיק. ישראל אף יכולה לטעון כי ההבנות בין ראש הממשלה נתניהו לבין המלך עבדאללה מעניקות לגיטימציה לשליטתה באתר (על אף שמדובר בהפרה של המשפט הבין-לאומי), בפרט בכל האמור להתרת כניסת יהודים למתחם במהלך חגים יהודיים.
רביעית, שיטור נגד יחידים, יהודים או מוסלמים, שהפרו את כללי ההתנהלות בעבר, הוכח כיעיל יותר ממניעת גישה גורפת של ציבור כלשהו אל ההר. מניעת כניסתם של מנהיגים יהודים ומוסלמים הבונים לעצמם הון פוליטי משלהוב הרוחות באתר המקודש הקטינה את המתח ואת החיכוך; ההכרזות הבוטות ולעתים המסיתות של השיח' ראא'ד סלאח ושל המופתי של הרשות הפלסטינית בירושלים, השייח' מוחמד חוסין, ולצדן הפרובוקציות של מכון המקדש ושל פעילי מקדש, לא גררו אלימות מצד פעילים משני הצדדים ולא הפרו את הריסון שגזרו על עצמן הממשלות.
חמישית, העצמת התפקיד הירדני בהר הבית הוכחה כיעילה. בחודשים האחרונים חוזקו, כמותית ואיכותית, משמר הווקף הירדני בהר הבית והצוות התפעולי המטפל במשימות תחזוקה וכיבוי אש. יחד עם ההימנעות הישראלית מפגיעה גורפת בפלסטינים אפשר הדבר לירדנים לקחת חלק פעיל יותר בשמירה על הסדר הציבורי באתר. החלטתם של הירדנים להימנע מהתקנת מצלמות בהר סייעה לווקף לשמור על אמינות מול תושבי מזרח ירושלים ולפעול ביעילות כאשר החלה אלימות; במקרה היחיד של זריקת האבנים לכיוון שער המוגרבים, מיד אחרי תפילת יום השישי, טיפלו אנשי הווקף בהצלחה.
הר הבית/אל-אקצא הוא מקום רגיש מאוד ליהודים ולמוסלמים, וההבנות לגבי הגישה אליו לא פתרו את המחלוקות העמוקות בין הצדדים. השקט היחסי שנשמר באתר במהלך השבוע של חג הפסח אינו מעיד בהכרח על הצפוי להתרחש במקום במהלך חגי תשרי. שיח פוליטי ודתי והסכמות הדדיות הם הדרך היחידה לאפשר גישה מוגברת של יהודים להר בחגים. כדאי יהיה לשלב בדיונים נציגות פלסטינית ממזרח-ירושלים או מראמאללה, והם בוודאי יציבו את הזכויות החסרות שלהם במרחב שבין הים לנהר כטענת-נגד לזכויות החסרות של היהודים ברחבת ההר. השקט והיציבות שהושגו באתר המקודש בחודשים האחרונים יוכלו לשמש בסיס חשוב להסכמים עתידיים על גישה, פולחן וריבונות במקום בטווח הארוך.
לפי שוחרי המקדש עלו 1,015 יהודים להר הבית במהלך שבוע הפסח. 200 יהודים ביום הם בהחלט גידול בהשוואה לעבר. אולם אל ברכת הכוהנים בכותל המערבי הגיעו כ-30 אלף יהודים ביום אחד. כמו בכל שנה מאז 1967, הישראלים הצביעו באופן מובהק וברור על רחבת הכותל כעל אתר הפולחן המרכזי. במידה שהעבר מלמד על העתיד, כך יעשו גם 200 אלף המוסלמים הצפויים להגיע לאל-אקצא במהלך חודש הרמדאן הקרוב.
כל המעוניין לשמור על השקט בהר הבית/אל-אקצא יכול ללמוד מפסח 2016 את הלקח הבא: שיתוף פעולה ותיאום בין יהודים לבין מוסלמים מועיל לרגיעה וליציבות לא פחות, ואולי יותר, משיטור תקיף.
עפר זלצברג הוא אנליסט בכיר בקבוצת המשבר הבין-לאומי
