משלחת החקירה המיוחדת מטעם ועדת האו"ם לזכויות האדם הודתה ביום חמישי האחרון כי ארגון "המדינה האסלאמית" מבצע השמדת עם ביזידים בעיראק ובסוריה. על פי הדו"ח שחיברה המשלחת, לוחמי הארגון הוציאו לפועל תוכנית ברורה ומוצהרת מראש להשמדת כל היזידים, שכללה מעשי הרג המוניים, אונס נשים, נערות וילדות וחטיפה ושעבוד של ילדים. מחברי הדו"ח קראו למעצמות לפעול לחילוצן של כ-3200 נשים וילדים המצויים בידי הארגון, ולהסדיר את הטיפול המשפטי בסוגיה בבית המשפט הבין-לאומי בהאג.
בשנתיים שחלפו מאז פלישת דאע"ש לסינג'אר פעלה הקהילה היזידית במרץ, בכל פורום אפשרי, להשגת הכרה של הקהילה הבין-לאומית בכך שדאע"ש עשו בהם רצח עם על פי הקריטריונים הבין-לאומיים המוכרים. אכן, קשה להעלות על הדעת מקרה מובהק יותר של רצח עם: ארגון דאע"ש הודיע מראש על תוכניתו לפלוש לאזור סינג'אר ולהרוג את כל תושביו היזידים, שבדתם רואה הארגון כפירה שאין גרועה ממנה. הארגון עמד בהבטחתו, פלש לסינג'אר, הרג קרוב ל-10,000 יזידים ולקח בשבי למעלה מ-7000 נשים וילדים. רצח העם היזידי, הראשון בעידן התקשורת הגלובלית והרשתות החברתיות, אף תועד וצולם באופן מחליא.
ההכרה הרשמית של האו"ם ברצח העם היזידי היא הישג תודעתי ומשפטי חשוב ליזידים. אולם התגובה בקרב הקהילה היזידית היא אדישה, משום שבעיניה הדו"ח הוא בחזקת "מעט מדי ומאוחר מדי". לו היה דו"ח כזה מתפרסם כבר בראשית האירועים, עוד לפני שפוזרו הנשים החטופות בין חמושי דאע"ש, היה אפשר להצילן. הקריאה להתערבות צבאית ומשפטית מיידית של המעצמות הייתה יכולה להיות בעלת משמעות לו הייתה באה בזמנה. בשנתיים שחלפו הפכה סוגיית החטופות מעניין מקומי במוסול לבעיה אחת מני רבות הנובעות מהתבססותה של המדינה האסלאמית.
עתה, כשהברזל כבר קר, כשהעניין התקשורתי הבין-לאומי ברצח העם היזידי דעך וכשהנשים היזידיות פוזרו בעיראק, בסוריה, באפגניסטן, בלוב ובסומליה, תרומתו של דו"ח האו"ם תיוותר במישור הסמלי, והשפעתו על גורלן של הנשים החטופות ועל גורל המלחמה בדאע"ש תהיה שולית.
