רצח השגריר הרוסי באנקרה נועד להשיב לרוסיה על פשעי המלחמה בחלב ולתקוע טריז בינה לבין טורקיה, אבל תוצאותיו תהיינה הפוכות. הוא יוביל ככל הנראה לחיזוק מעמדה של רוסיה בלבנט ולסיום עצוב של השואה הסורית.
על אף שהתמונה על הקרקע מבלבלת לעתים, ממעוף הציפור אפשר לסמן בבירור את המחנות הגדולים המעורבים במשבר הסורי. מן הצד האחד, במחנה "פרו-אסד", עומדת מעצמה גלובלית יחידה, רוסיה, מעצמה אזורית אחת, איראן, ושני כוחות מקומיים: הצבא הסורי המותש וחיל המשלוח של חיזבאללה. מן העבר השני, ה"אנטי-אסד," כבתמונת ראי, עומדת מעצמה גלובלית אחת, ארצות הברית, מעצמה אזורית אחת, טורקיה, וכוחות מקומיים, בעיקר המורדים הסונים, בתמיכה ומימון מסוימים של מדינות אירופה, סעודיה ומדינות המפרץ.
עם בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית, ולקראת כניסתו לבית הלבן, תמיכתה (המוגבלת כבר עכשיו) של ארצות הברית במחנה אנטי-אסד עומדת להצטמצם למינימום ואולי להתבטל כליל. ממשל טראמפ, שהתנער כבר מן המחויבות האמריקנית לסייע בהורדת אסד מן השלטון, יתרכז במשימה אחת בלבד – חיסול כוחו של ארגון דאע"ש. כתוצאה מכך יעזבו גם הכוחות המוגבלים שצירפה אירופה לקואליציה. במערכה נגד אסד תיוותר אם כן רק טורקיה, כתומכת צבאית בכוחות האופוזיציה הסורית.
משימתה העיקרית של טורקיה עד היום הייתה להפיל את אסד ולהחליפו בשלטון סוני, כאשר מטרה לא פחות חשובה הייתה למנוע הקמת אוטונומיה כורדית בגבולה הדרומי. הקשר בין הכורדים הסורים לבין המחתרת הכורדית בתוך טורקיה הדוק מדי לטעמו של המשטר באנקרה, ואוטונומיה כורדית כזאת עלולה לדחוף את מיליוני הכורדים בטורקיה לאירידנטה ולדרישת עצמאות.
אולם טורקיה נכשלה במובהק בשתי מטרותיה. עם כיבוש חלב מעמדו של אסד התחזק מאד, והניסיון לבלום את הכורדים גם הוא לא צלח. באוגוסט 2016 פלשה טורקיה לצפון סוריה, בעיקר כדי למנוע יצירת חיבור בין שתי המובלעות הכורדיות באזור ולדחוק את דאע"ש דרומה, וגם בפלישה זו היא מקיזה דם לאורך זמן. בשבוע שעבר נהרגו שם עשרות חיילים טורקים.
פעולתו הנבונה של פוטין בעקבות רצח השגריר מאלצת את טורקיה לחשב מסלול מחדש. במקום להעלות את סף המתח ביחסים בין המדינות, בהתחשב בכשל האבטחה הטורקי המביש, החליט פוטין להשתמש בכך כמנוף כדי למשוך את טורקיה לתוך מחנהו. אחרי שהמשבר האחרון ביחסים בעקבות הפלת המטוס הרוסי הביא את היחסים לסף עימות, והכריח את טורקיה להיכנע לכל דרישותיה של מוסקבה, מעוניין הנשיא ארדואן למנוע כמעט בכל מחיר עימות נוסף כזה, ולפיכך ילך עוד כברת דרך לכיוונה של רוסיה.
שילוב כל הגורמים הללו – התחזקותו של אסד; בחירתו של טראמפ לנשיאות ארצות הברית והאג'נדה הבדלנית שהוא מקדם; כישלונה של טורקיה בהשגת מטרותיה בסוריה עד היום, והצורך שלה לחַלּוֹת את פניה של רוסיה בעקבות המחדל שאפשר את רצח השגריר, מובילים כבר עתה לעיצוב מדיניות חדשה בארמון הנשיאות באנקרה. במסגרתה תחתור טורקיה לקבל את ההגמוניה הרוסית באזור הלבאנט, תביע נכונות לבלוע בשתיקה את הצפרדע שבשמירת אסד על שלטונו במרבית שטחה של סוריה, תסכים להוציא את כוחותיה מאזור הגבול, ובתמורה תנסה להגיע להסדר שבו רוסיה וסוריה ערבות למניעת הקמת מדינה כורדית בצפון סוריה.
התוצאה, כמעט בהכרח, תהיה יצירת אחדות דעים בין הכוחות המשמעותיים שנותרו בסוריה לסיום המשבר. ארצות הברית בחוץ, רוסיה ואיראן יפתחו את זרועותיהן לטורקיה, והשלוש ייוועדו ביניהן ויסכמו את הפתרון. סעודיה ומדינות המפרץ יקבלו אותו בלית ברירה והמורדים הסונים והכורדים יופקרו לגורלם תחת משטרו הרצחני של בשאר אל-אסד.
ההנהגה הישראלית, שקיוותה שהמשבר הסורי והפלת אסד יובילו לחיסול הציר טהראן-דמשק-חיזבאללה, תיאלץ גם היא לראות בהתחדשותו של הציר הזה בעוצמה גבוהה מבעבר. עתה יהיה הקצב מדמשק, בשאר אל-אסד, מחויב אף יותר לפטרוניתו האיראנית ולחיזבאללה שסייעו מאד להציל את עורו.
