איך מגדירים בית? מדוע זקוק בן אדם לבית ולאדמה? מדוע נאבק עם לשמור על בתיו ואדמותיו? כיצד רואה הדור הצעיר את האדמה וכיצד הוא מגדיר מולדת? אלה הן חלק מהשאלות שוועדת המעקב העליונה של הערבים בישראל ביקשה ממורי בתי הספר הערביים להציג לתלמידיהם בעקבות הריסות הבתים בקלנסווה ובאום אל-חיראן.
אלה הן שאלות קשות, המשקפות את תחושת ההדרה ההולכת ומתעצמת בחברה הערבית בישראל. שיח אודות בית, אדמה ומולדת מתפתח ומתעצם כאשר האדם חש דחוי, לא שייך ומאויים.
התביעה "לחיות בכבוד" היא תביעה אוניברסלית של כלל בני האדם בכל מקום בעולם, אך מאז אירועי ה"אביב הערבי" היא נוכחת יותר בשיח המזרח תיכוני. היא הונפה על ידי בני הדור הצעיר במדינות ערב במהלך ההתקוממויות בשנת 2001 נגד השלטונות האוטוריטריים, היא נזעקה בזעם על ידי אלפים מתושבי עזה שהפגינו בסוף השבוע האחרון נגד ממשלת חמאס ודרשו חשמל וזכויות יסוד, והיא נשמעת כעת בהפגנות ובשביתות של אזרחי ישראל הערבים.
חברי ועדת המעקב העליונה וחברי הרשימה המשותפת הפגינו סולידריות עם תושבי קלנסווה ואום אל-חיראן, אולם נראה כי בשני הגופים אין תמימות דעים לגבי דפוסי המחאה מול השלטון הישראלי.
במאמר שהתפרסם באתר האינטרנט של תנועת בל"ד, "ערב 48", נכתבה ביקורת נוקבת על ועדת המעקב והמפלגות הערביות. לטענת הכותבים, החלטות הגופים האלה אמוציונליות, חסרות תכנון ואוטומטיות. לא מתקיים מעקב אחר יישומן ואין הפגנת אחריות קולקטיבית. הכותבים הביעו מורת רוח מהחזרה על אותם דפוסי מחאה – שביתה, הפגנות, הקדשת שעות לימוד לנושאים שבמוקד המאבק מול השלטון הישראלי, דרישה לוועדת חקירה ובקשת הגנה מהקהילה הבינלאומית – מבלי שתהא הסלמה בתגובה להסלמה הממשלתית.
חברי תנועת בל"ד הם סמן רדיקלי בוועדת המעקב וברשימה המשותפת, והם אינם נוהגים לגלות אחריות ציבורית בעתות משבר. לכן, ערב ההפגנה הארצית הצפויה להתקיים בואדי ערה מחר, חשוב להטות קשב לגורמים המתונים בחברה הערבית ובגופי הייצוג שלה, ולא להפנות להם את הגב.
על הממשלה לפעול להרחבת תכניות המתאר לכלל הישובים הערביים כדי לצמצם את תופעת הבנייה הבלתי חוקית, לטפל ברגישות ובשיתוף בסוגיית הקרקעות של הבדואים בנגב, ולהיאבק בפוליגמיה הנפוצה בחברה הבדואית בנגב כדי למנוע הדרדרות של הצעירים הבדואים לסמים, פשע והצטרפות לארגוני טרור. יש לחדול מהתבטאויות פוליטיות מדירות ולא לשחק לידיהם של הגורמים המבקשים להביא להסלמה והרחבת העימות. קשב של הממסד לשיח החברתי, הפוליטי, הכלכלי והחינוכי של האוכלוסיה הערבית בישראל הוא חשוב לחיזוק זיקתה האזרחית למדינה, ועשוי למנוע את פנייתה לבקשת סעד מהקהילה הבינלאומית. כדאי לזכור שכך התייחסנו אל ההנהגה הפלסטינית, ולאחר שנואשה משיח פרודוקטיבי מול ישראל היא עברה לבקש אמפתיה ולגיטימציה בזירה הבינלאומית.
המשילות היא אבן יסוד בחייה של כל מדינה. היא תושג לאו דווקא תוך הפעלת כוח אלא מתוך הפגנת נכונות למלא את החוזה החברתי של המדינה עם אזרחיה ולהבטיח לכולם חיים בכבוד. הערבים בישראל לא צריכים לוותר על זהותם הלאומית כדי להרגיש חלק מהזהות הישראלית האזרחית. הם צריכים להרגיש שזו מולדתם, ביתם ואדמתם, ובמסגרת תקנון הבית המשותף הם בונים ונבנים במסגרת החוק.
