חרדה אוחזת את הפלסטינים נוכח כוונת ממשל טראמפ להעביר את שגרירות ארצות הברית בישראל לירושלים. בראייתם אין מדובר בהעברה של השגרירות בלבד אלא במהלך בעל השלכות מרחיקות לכת. לראשונה נוקטת נותנת החסות המרכזית למו"מ עמדה כה חד-צדדית לטובת ישראל ומכירה בפועל בסיפוח הישראלי של מזרח ירושלים. במהלך זה עלולה ארצות הברית לאבד את מעמדה כמתווכת בעיני הפלסטינים והערבים.
הפלסטינים יידרשו לשאלה מה הטעם בסיוע שנועד לקיים רשות שכל מהותה זמנית, עד להגעה להסדר קבע, אם המתווך ונותן החסות כבר קבע באורח חד-צדדי את עמדתו באשר לאופי הסדר זה. זהו מהלך של שבירת כלים המביס באורח פומבי את אבו מאזן, אשר השליך את כל יהבו על מו"מ, תיאום בטחוני, אהדת הקהילה הבינלאומית ובינאום הסכסוך. ארצות הברית תקרב את הפלגים הפלסטינים לפיוס ותסמל את סוף עידן אוסלו, ומדינות ערב השכנות עלולות להתמודד עם אתגרים נוספים ברחוב. בעיה חמורה יותר עלולה להיווצר בירדן, שם האוכלוסיה הפלסטינית גדולה ויש קושי להתמודד עם מחאה המכוונת נגד ישראל.
מתוך חרדה זו פועלים הפלסטינים באורח אינטנסיבי בכל המדינות היכולות להשפיע על הממשל החדש. הם מבקשים את התערבותן ואת השפעתן על מנת "להעביר את רוע הגזירה". אבו מאזן נועד עם מלך ירדן ב-22 בינואר והביע את תקוותו שהמהלך האמריקאי לא ייצא לפועל, אחרת ימשכו הפלסטינים את ההכרה בישראל (אחרי החתימה על הסכמי אוסלו בשנת 1993) וימסרו את ניהול השטחים לידיה.
בתהליך הדרגתי עלול המימד הלאומי לאבד את מקומו לטובת המימד הדתי של הסכסוך, להגביר את הדומיננטיות של ארגונים אסלאמיים בזירה הפלסטינית ואף להשפיע על מאזני הכוח בין השחקנים הלאומיים לאסלאמיים במדינות ערב.
בינתיים נשמעות מכיוון וושינגטון הבהרות בדבר בחינה, בדיקה והדברות עם כל הצדדים הנוגעים בדבר בטרם תצא ההחלטה אל הפועל, מה שמותיר תקווה בצד הפלסטיני. נראה כי קביעה אמריקאית מהי ירושלים, ומה מעמדה של מזרח ירושלים, בעיני הממשל החדש, באופן שמאזן בין שני הצדדים ולא קובע עובדות בלתי הפיכות, עשויה לשכך מאוד את המתיחות המסתמנת ולהחזיר את הפלסטינים למסלול המו"מ וההידברות.