לצד מעורבותה בסוריה, לרוסיה אינטרסים ברורים גם בצפון אפריקה בשל מאגרי הנפט שבה והצורך לשמור על יחסיה עם לוב ואלג'יריה, בעלות בריתה מתקופת המלחמה הקרה. דריסת הרגל של רוסיה בצפון אפריקה נועדה לצמצם את מעגל ההשפעה האירופי על המדינות באזור, ההשפעה שהחישה את תבוסתו של קדאפי עם התקפת נאט"ו ב־2011 בהובלת צרפת ובריטניה. נוסף על כך, רוסיה מעוניינת להאפיל על הכוחות האמריקאיים הפרוסים באזור, בעקבות החלטתו של הנשיא טראמפ לצמצם את נוכחות כוחותיו בצפון אפריקה.
בשנתיים האחרונות ניסו בקרמלין לקדם במרץ את היחסים עם הגנרל ח'ליפה חפתר, מפקד הצבא העממי הלובי, השולט באזור דרום המדינה ומזרחה העשיר בנפט. הצבא העממי של לוב הוקם בשנת 2011 בעקבות החלטת מועצת המעבר הלאומית של לוב, על רקע מלחמת האזרחים במדינה.
בעקבות מלחמת האזרחים הוקמו בלוב שתי ממשלות זמניות: אחת מהן יושבת בעיר הנמל טוברוק ונתמכת, לכאורה, בידי רוסיה, והשנייה יושבת בטריפולי ומועדפת על ארצות הברית והקהילה הבין־לאומית. יצוין כי רוסיה שומרת על קשריה גם עם הממשלה בטריפולי, בעודה מנסה, לכאורה, להביא להידברות בין הצדדים ולפתרון דיפלומטי. הממשלה היושבת בטוברוק תומכת בחפתר, והיא שמינתה אותו למפקד הצבא.
באשר ליחסיו של חפתר עם השלטון הרוסי, בינואר 2017 ביקר הגנרל הלובי בנושאת המטוסים הרוסית אדמירל קוזנצוב שעגנה בטוברוק וניהל שיחת וידאו עם שר ההגנה הרוסי סרגיי שויגוּ. באוגוסט 2017 ביקר חפתר במוסקבה ונפגש עם שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב. מהשיחות האלה עולה כי לחפתר היו שלוש דרישות מכריעות מהרוסים: תמיכה פוליטית שתסייע לו לקדם את עצמו כדמות פוליטית לגיטימית בלוב; הסרת האמברגו שהיטל האו"ם על לוב, וכן הזרמת נשק מרוסיה ללוב. ניכר שחפתר חשב שיזכה לתמיכה נלהבת מהרוסים, כפי שזוכה לה אסד, אך במבחן המציאות נראה שרוסיה עדיין נוקטת צעדים זהירים יותר בלוב.
במרץ 2017 חשפו מקורות דיפלומטיים אמריקאיים שרוסיה פרסה כוחות מיוחדים ומזל"טים באזור סידי בראני שבמצרים, כ־100 ק"מ מגבול מצרים-לוב. הכוחות הרוסיים הוצבו במערב מצרים, כמובן בשיתוף פעולה עם צבא מצרים וממשלתה הנתמכת על ידי פוטין, כדי לסייע לביצור נוכחותם של כוחותיו של חפתר במזרח לוב. ניכר כי רוסיה רואה בחפתר מנהיג בעל השפעה היכול להביא לקידום האינטרסים שלה במדינה ולהכריע את מאזן הכוחות מול הממשלה הפרו־מערבית בטריפולי. כפי שרוסיה תומכת באסד בסוריה, גם בלוב היא תומכת במנהיג שאינו מזוהה עם המערב.
אולם באפריל 2018 חל זעזוע מדיני קל, כשגנרל חפתר, הנתמך על ידי רוסיה, הועבר לטיפול נמרץ לאחר שחש ברע במהלך ביקורו בירדן. לפי הדיווחים, חפתר, בן ה־75, טופל כשבועיים בבית חולים צבאי בפריז, אך חזר ללוב בעת האחרונה והתקבל על ידי משלחת גנרלים לובים בבנגזי. מצבו הבריאותי של חפתר ממשיך להכות גלים גם ברוסיה וגם בלוב, ותומכיו חושבים על גנרל שיוכל להחליפו ביום מן הימים.
קשריהן של לוב ורוסיה אינם נסבים רק על עניינים צבאיים. ביולי 2017 החלה חברת הגז והנפט הרוסית רוסנפט לרכוש נפט מחברת הנפט הלאומית של לוב, התפתחות שתביא לחיזוק נוכחותה של רוסיה בעיר הנמל בנגזי בעתיד. מדיווחים ניכר שרוסיה שילמה עבור הנפט בהברחות נשק ממצרים, ולא במשלוחי נשק מתוחכם ללוב, כדי שלא לפרוץ את האמברגו של האו"ם.
משיחות ראשוניות בין הצדדים עולה כי רוסיה העלתה הצעה מן העבר וביקשה מקדאפי לקדם בניית נמל צבאי בבנגזי שבלוב, כלומר נמל צבאי נוסף לחופי הים התיכון מלבד זה שבטרטוס שבסוריה, כדי לחזק את נוכחותה הצבאית מול חופי מדינות אירופה.
על רקע כישלונו של המערב לפתור את הסכסוך בלוב מנסה פוטין להראות לעולם כי אינו רק שחקן צבאי אלא גם מגשר דיפלומטי, והוא פועל לגישור בין הצדדים ולאיחוי השברים שיצר המערב בלוב עם מתקפת נאט"ו ב־2011. רוסיה נכנסה לביצה הלובית גם כדי לספק ביטחון לממשלו של א־סיסי במצרים, הידוע בקשריו החמים עם פוטין. אף שממשל פוטין אינו מעורב בלוב כפי שהוא מעורב בסוריה, במעורבותו המסויגת הוא מצליח לגייס את שכנותיה של לוב לתמיכה במועמד המוביל שלו, חפתר. בתוך כך, ארצות הברית מתמקדת בנושא הצבאי בלוב בעודה מנהלת את מלחמתה נגד דעא"ש במרחב הצפון־אפריקאי ונוטשת את הזירה הדיפלומטית לידיהם של פוטין והאו"ם.
ניכר כי כפי שטען הגנרל תומאס וולדהאוזר, מפקד פיקוד אפריקה בצבא ארצות הברית, רוסיה ממנפת את מי שלדעתה ינצח במלחמת האזרחים בלוב. מינוף כזה לא יהיה לטובתה של ארצות הברית, ולכן טען וולדהאוזר שהממשל האמריקאי צריך לקדם את יוזמת השלום במדינה ולהשקיע בפיתוחה. אולם לא בטוח שממשל טראמפ מעוניין לקדם מאמץ שכזה במדינה נחשלת כמו לוב, מדינה שבה הצדדים היריבים עצמם עדיין אינם מוכנים להגיע לפשרה.
