קולן של קבוצות אסלאמיסטיות במרחב הציבורי באינדונזיה גובר ומקרין גם על השיח הפוליטי. מתנגדיו הפוליטיים של הנשיא ג'וקו וידודו (ג'וקואי) מנצלים את הרטוריקה האסלמיסטית לצרכים אלקטורליים, ועל רקע הבחירות לנשיאות בשנה הבאה דואג הנשיא הן לערכי היסוד של המדינה האינדונזית, החילוניים במהותם, והן לעתידו הפוליטי. לפיכך מנהל המשטר, במעורבות ישירה של הנשיא, מסע לקידום ערכי האידאולוגיה הלאומית המנוסחים בתפיסה המכוננת, הפנצ'סילה.
המשטר באינדונזיה אינו מסתפק בכך, וגם נקט צעדים נגד תנועת Hizbut Tahrir Indonesia – HTI, הסניף האינדונזי של "חזב אל־תחריר", שהייתה בין מובילי הפגנות הרחוב רוויות השנאה נגד מושל הבירה דאז טג'האג'ה פורנמה בסוקי (המכונה אהוק), נוצרי ממוצא סיני, בשלהי 2016 ובתחילת 2017. ביולי 2017 הורה הממשל, על סמך צו נשיאותי, על ביטול המעמד החוקי של HTI , בנימוק שפעילויותיה נוגדות את הפנצ'סילה ואת רעיון "המדינה האחדותית". למרות הביקורת שמדובר בצעד העוקף הליך משפטי סדור ופוגע בחופש ההתארגנות, אישר הפרלמנט את צו הנשיא בנוגע להסדרת פעילות ארגונים אזרחיים, ואִפשר טיפול בנושא בדרך של תקנות ולא בהליך משפטי מורכב. אף עתירת HTI לבית המשפט נדחתה בנימוק שהתנועה אכן פועלת נגד הפנצ'סילה.
אולם, אף על פי שהמשטר פעל נגד HTI, הוא נמנע מפעולה דומה נגד הקבוצה הקיצונית Front Pembela Islam – FPI, שבלטה אף יותר בהובלת מחאות השטנה נגד אהוק, בן בריתו הפוליטי של הנשיא. יתר על כן, להבדיל מ־HTI, המקפידה על שמירת החוק ועל הסדר הציבורי, אנשי FPI מעורבים בפגיעות בוטות במיעוטים דתיים ונוקטים אלימות לכפיית אורחות חיים אסלאמיים, סוג של "משטרת מוסר" מטעם עצמם. אין ספק, HTI בודקת בקביעות את גבולות הסובלנות והסבלנות של הדמוקרטיה הצעירה באינדונזיה.
ובכן, מה ההסבר למדיניות "מפלה" זו? ראשית, FPI, למרות הכול, אינה מאתגרת את המשטר מבחינה רעיונית ומקפידה שלא להתריס במפורש כלפי הפנצ'סילה. כך, על פי מצע שפרסמה התנועה ב־2013, הנקרא ״המדינה המאוחדת של הרפובליקה האינדונזית על פי החוק המוסלמי״, הפנצ'סילה נועדה במקורה להיות מעוגנת בתפיסה אסלאמית דווקא. לשון אחר, שלא כמו HTI, ובמידה של תחכום הישרדותי, FPIאינה דוחה את הפנצ'סילה להלכה, אך למעשה מבקשת לתקן "עיוות היסטורי" שמנע הטבעת חותם אסלאמי ברור על האידאולוגיה הלאומית.
נוסף על כך, להבדיל מ־HTI, PFI היא תנועה חיצונית להקשר האינדונזי. האחרונה היא שלוחה "זרה" של תנועה פאן־אסלאמית ש"האני מאמין" המובהק שלה הוא רעיון חידוש הח'ליפות, ולכן היא פוסלת עקרונית את הפנצ'סילה. לפיכך, מתוך חשש מידו הקשה של המשטר הסמכותני שנלחם בביטויים פוליטיים של האסלאם, הצניעו חברי HTI את פעילותם לפני העידן הדמוקרטי. וגם כיום, בעידן הדמוקרטי באינדונזיה, עת התנועה מנצלת היטב את החירויות הנתונות לה גם כדי להתריס נגד רעיון הדמוקרטיה, היא ממשיכה להקפיד על דיסקרטיות באשר למאפייניה הארגוניים, כפי שהיא עושה במדינות אחרות.
ייתכן שהחששות מתנועה זו באינדונזיה גברו גם על רקע צמיחת דאע"ש, ובמיוחד על רקע הכרזתה על הקמת ח'ליפות, אף על פי ש־HTI, כמו קבוצות אסלאמיסטיות רבות בעולם, שללה את ההכרזה הזאת. שהרי HTI ממשיכה להפיץ באינדונזיה את רעיון הקמת הח'ליפות דרך הפעלת מערכת "דעוה" משוכללת, לרבות קבוצות ללימוד קוראן, דיונים וסמינרים. יתר על כן, HTI הצליחה עד כה להביא קהלים גדולים יחסית לפעילויותיה, כנראה גם משום שהיא מגלה אוזן קשבת למצוקות היום־יום של התושבים. אכן, נראה שהמשטר מוטרד יותר משומרי החוק של HTI, המאתגרים אותו רעיונית, משהוא מוטרד מהקולניות, ואף ממעשי הבריונות, של FPI. ייאמר גם כי מנהיג ה־FPI ריזק שהאב, שלפני כשנה נמלט מהחוק לערב הסעודית לאחר שנמצא מעורב בפורנוגרפיה, מחוזר לא מעט על ידי פוליטיקאים באינדונזיה.
אינדונזיה מצטרפת אפוא לשורה ארוכה למדי של מדינות בעלות רוב מוסלמי שאסרו את פעילות "חזב אל־תחריר" בתחומן. לעומת זאת, מדינות במערב נוטות לגלות יחס סובלני כלפי התנועה, במידה רבה בשל הימנעות חבריה מפעילות אלימה. אולם איסור פעילות ה־HTI אין פירושו היעלמות רעיונות התנועה מאינדונזיה. מסקר שפורסם לאחר שנשלל מעמדה החוקי של התנועה עולה כי לחזון הח'ליפות האסלאמית אחיזה בציבורים רחבים, ובעיקר בקרב הצעירים. אפשר גם להניח כי רעיונות התנועה יכולים להתקיים שם גם בהיעדר מערכת ארגונית רשמית, מה גם שזו המעיטה לחשוף עצמה. ונוסף על כך, במרחב האזורי ממשיכות להתקיים שלוחות של התנועה, במלזיה, בסינגפור ובאוסטרליה, שדרכה הגיעו רעיונות התנועה לאינדונזיה בשנות ה־80.
ולסיום, פרופ' אזיומרדי אזרא, מהאינטלקטואלים הבולטים באינדונזיה ומתנגד נחרץ לרעיון כינון ח'ליפות אסלאמית בארצו, טען בעדותו במהלך הדיונים המשפטיים בעתירת ה־HTI, כי חזון הח'ליפות יתמיד, "זהו חלק מהמציאות שמולה ניצבת המחשבה המוסלמית". ואכן, לפחות אתר האינטרנט של התנועה באינדונזיה ממשיך להעביר את מסריו הנחרצים בנושא כינון הח'ליפות כתמול שלשום. מתברר כי גם הדיון הציבורי־פוליטי בנושא לא נגמר ופורץ אל הקלחת הפוליטית הרותחת באינדונזיה על רקע הבחירות לנשיאות בשנה הבאה. קרוב לוודאי שחזון זה ימשיך להשפיע על השיח הפוליטי באינדונזיה, ובוודאי על השיח הדתי.
