בעת האחרונה נפגשים מנהיגי ישראל ומדינות המפרץ בפומבי בתדירות גוברת ומצהירים על האינטרס המשותף שלהם בנטרול האיום האיראני. האם המפגשים האלה מצביעים גם על שינוי עמדות בעניין חילופי מוצרים והון? ועד כמה משקפת ההתקרבות הכלכלית במגזר הפרטי גם התקרבות דיפלומטית? בבחינת היחסים בין ישראל למדינת האמירויות הערביות המאוחדות (או "איחוד האמירויות") ניכר כי אכן מתפתחת מערכת יחסים עסקית בין השתיים.
בעבר השתתפה איחוד האמירויות בחרם של הליגה הערבית על ישראל. חרם זה הוכרז ב־1945 כדי להחליש את הכוח הכלכלי של היישוב היהודי בפלסטין, ומאז התפתח, והיום יש בו שלוש "שכבות": חרם על חברות ישראליות ועל עסקאות עם הממשלה ועם אזרחי ישראל, חרם על חברות העושות עסקים בישראל, וחרם על חברות העובדות עם גופים המקיימים יחסים עסקיים עם ישראל. ב־1972 נחקק באיחוד האמירויות חוק, ולפיו "אדם פרטי או משפטי לא יקיים כל הסכם עם ארגונים ישראליים או אנשים תושבי ישראל במישרין או בעקיפין", וכן: "סחורה ומוצרים מסחריים המיוצרים בישראל, וכן טובין מסחריים שיוצרו במידה כלשהי מכל סוג של מוצר ישראלי, ייחשבו ישראליים, בין שהגיעו מישראל באופן ישיר בין שהגיעו באופן עקיף". בין שנות ה־70 לשנות ה־90 אסר האיחוד איסור מוחלט על כל עסקה פיננסית עם ישראל.
ב־1995, בעקבות הסכמי אוסלו, סיימה איחוד האמירויות את השתתפותה בחרם המקיף נגד ישראל, והשר סעיד אל־גית' הודיע שהאיחוד יאכוף רק את החלק הראשון והעיקרי בחרם, האוסר על קיום קשרים עסקיים עם חברות ישראליות. החוק החדש ביטל את "האיסור על מסחר עם כל ישות הסוחרת עם ישראל, בין שהיא חברה או מוסד העושים עסקים עם ישראל, בין שיש להם סניפים או סוכנות בישראל".
עם השנים התיישן החרם של הליגה הערבית בזכות חקיקה אמריקנית שהצהירה שהחרם על ישראל הוא בלתי חוקי, ומעורבות מוגברת של חברות ומדינות המתווכות בין הצדדים, כגון קפריסין, שלבנקים שלה יש חוקי סודיות ייחודיים המאפשרים מסחר בכמה מטבעות בעת ובעונה אחת. התכתבות בין עבדאללה אל־סלאח, מזכיר משרד הכלכלה של איחוד האמירויות, לבין הלשכה האמריקנית לענייני תעשייה וביטחון, מ־2008 מעידה שתיקון חוקי הסחר של איחוד האמירויות ב־1995 תאם את החוקים האמריקנים המבקשים להרתיע מדינות מהחרמת הסחר עם ישראל. מדינות ערביות אחרות האשימו את מדינות המפרץ שחוסר התייחסותה של איחוד האמירויות לחרם על ישויות המשתתפות במשק הישראלי מצביע על ניסיון להתקרב לארצות הברית. כיום שומרת איחוד האמירויות על האיסור על יבוא סחורות ישראליות ועל עסקאות פיננסיות ישירות בין שני העמים. עם זאת, ברור שהרלוונטיות של החוק הזה הולכת ופוחתת.
אחת הזירות העסקיות המוכרות ביותר שבהן משתתפות המדינות וסוחרות זו עם זו היא בורסת היהלומים. עם זאת, כל המסחר בין הבורסות הישראלית לבורסה האמרתית עדיין נדרש לעבור דרך צד שלישי, כגון שוויץ או בלגיה. נוסף על כך, איחוד האמירויות אינה משתתפת בחרם על חברות ישראליות, ה־BDS, שהחליף את החרם הישן מ־2005, ותנועה זו לא הצליחה לצבור תאוצה במפרץ. BDS Gulf, השלוחה הכושלת של התנועה בחצי האי ערב, פרסמה בעמוד הטוויטר שלה בפעם האחרונה במרץ 2018, והפעם האחרונה שהיא הצליחה להפגיש בין תומכים הייתה ב־2017.
כמו כן, חברות וספקים של איחוד האמירויות קונים מחברות ישראליות המופיעות ברשימה השחורה של האתר הרשמי של תנועת ה־BDS. בין מוצרי הטיפוח הניתנים לרכישה באמירויות אפשר למצוא את AHAVA, Vivo, Moroccan Oil, Nevo, Sabon, Mogador, וכן מוצרים מחברות כמו נטפים, Sodastream Max Brenner, חומרת Curver ועוד. עובד בכיר של אחד מספקי מוצרי הטיפוח המובילים באיחוד האמירויות הצהיר כי דובאי בונה לה שם של מרכז מסחרי עולמי שאפשר למצוא בו מוצרים יוקרתיים ומוצרים ממומחים ברמה הגבוהה ביותר. "אם יש מוצר איכותי שנמכר ברחבי העולם, אם לא כתוב שהוא מיוצר בישראל או מיובא מישראל, אין לנו שום בעיה לרכוש אותו או למכור אותו".
שותף בכיר במשרד עורכי דין בדובאי אישר באוזניי שאכן יש מוצרים ישראליים רבים המיובאים לאמירויות. ״אם המוצר אינו מגיע ישירות מישראל, ולא כתוב שזה מיוצר בישראל, יש סיכוי גבוה שתראי אותו כאן בחנויות או באתרי אינטרנט כאן". הוא ציין כי יש עדיין מודעות גבוהה לחוקים האוסרים על עסקאות עם גופים ישראליים, אבל אנשי עסקים דואגים בעיקר לשם שלהם. הוא הסביר שחברות יקנו מוצרים ישראליים בדרך לא ישירה, ״אם זה לא מסכן אותם מול הלקוחות, ואם זה יכול להיות רווחי".
נוסף על התנועה במגזר הפרטי, בשנים האחרונות התגלה מידע רב על שיתוף הפעולה הביטחוני בין מדינת ישראל לבין איחוד האמירויות, לרבות עסקאות בין גופים ממשלתיים באיחוד לחברות בבעלות ישראלית. ב־2008 חתמה ממשלת אבו דבי על עסקה בשווי יותר מ־800 מיליון דולר של טכנולוגיה ביטחונית עם מתי כוכבי, איש עסקים ישראלי המנהל את חברת Asia Global Technology International לטכנולוגיית פיקוח הפועלת בחמש יבשות. כמו כן, ב־2018 התפרסם שהחברה הישראלית NSO Group מכרה טכנולוגיית ריגול ומעקב ושמה ״פגסוס״ לאיחוד האמירויות, כדי לרגל אחר יריבים פוליטיים בתוך המדינה ומחוצה לה. על פי הפרסום ״פגסוס" פועלת באיחוד מאז 2013.
בספטמבר 2018 ביקר בתל אביב סולטאן אחמד בן סוליים, מנכ"ל נמל התעופה הבין־לאומי בדובאי DP World, כדי לקדם את היחסים בין החברה לישראל. החברה היא בבעלות ממשלת דובאי, ויש לה קשרים חזקים עם כמה חברות ישראליות גדולות, ובהן "צים".
הסחר הישראלי עם מדינות המפרץ מוערך כיום במיליארד דולר בשנה, עם פוטנציאל להגיע ל־25 מיליארד. אנשי עסקים ישראלים טסים לאיחוד האמירויות בדרכונים זרים, בדרך כלל בטיסות מסחריות דרך עמאן. "יש כמות עצומה של תנועה", מדווח נציג ישראלי של חברה בין־לאומית הנוסע למדינות ערב בדרכון של האיחוד האירופי.
בעניינים כלכליים במגזר הפרטי, ואפילו בגופים ממשלתיים, הפער בין החוק למציאות גדול כל כך, עד שנראה שהחוק ממלא כאן תפקיד סמלי בלבד. יחסים דיפלומטיים וכלכליים רשמיים בין איחוד האמירויות לישראל עשויים להיות תלויים בהסדר שלום עם הפלסטינים, אולם התנועה העסקית רק הולכת וגוברת. לטענתו של ד״ר עבדאללה סוואלחה, מנהל המרכז ללימודי ישראל בירדן, היעדר הקשרים הדיפלומטיים מאפשר לשתי המדינות להמשיך ולשתף פעולה ולפתח פרויקטים משותפים בלי להידרש לדיון רציני במצוקת הפלסטינים.
