החלטתה של ארצות הברית להוציא את טורקיה מרשימת המדינות הצפויות לקבל את מטוס ה־35-F היא נקודת ציון דרמטית בתולדות העולם מאז מלחמת העולם השנייה, ואולי במאות האחרונות בכלל. כשהחלטה זו מצטרפת להחלטת טורקיה לרכוש את מערכת ההגנה האווירית 400-S מרוסיה, להצעתו של פוטין למכור לטורקיה מטוסי קרב רוסיים, ולסדרת הסנקציות שהחליט האיחוד האירופי להטיל על טורקיה בעקבות קידוחי הגז בים התיכון, התמונה ברורה: טורקיה בדרכה להיפרד מארצות הברית ומהמערב ולהצטרף לגוש הגדול של המדינות מן העבר השני של המתרס, ובראשן רוסיה וסין.
אומנם במלחמת העולם השנייה הייתה טורקיה ניטרלית, אולם שליטיה, שזכרו היטב את היריבות ההיסטורית בין רוסיה לאימפריה העות'מאנית וחששו גם הם מהשתלטות סובייטית, ביקשו להצטרף לברית הגנה הצפון אטלנטית (נאט"ו), שהוקמה מיד אחרי המלחמה. כבר במלחמת קוריאה ב־1950 שלחה טורקיה כוח צבאי שנלחם לצד ארצות הברית ובעלות בריתה, ובקשתה להצטרף כחברה מן המניין לנאט"ו התקבלה שנתיים אחר כך.
מאותה העת הייתה טורקיה נדבך מרכזי באסטרטגיה המערבית מול הגוש הסובייטי. בבסיס חיל האוויר אינג'ירליק הוצבו טייסות של חיל האוויר האמריקאי, וכן נשק גרעיני טקטי, שהימצאותו באזור איימה על ברית המועצות. הטייסות והנשק הגרעיני נמצאים שם גם היום, וטורקיה עדיין חברה בנאט"ו, אולם היא מתרחקת במהירות מן הקונצנזוס המערבי.
נקודת המפנה הראשונה בהתרחקות מארצות הברית הייתה הפלישה האמריקאית לעיראק ב־2003, כשנה לאחר עלייתה לשלטון של מפלגת הצדק והפיתוח של ארדואן. הטורקים זעמו על הפלישה הלא־מוצדקת, וסירבו להתיר למטוסים אמריקאים לטוס מעל שטחם, ומאז המשיכו היחסים להתערער. בשנים האחרונות נוספו לכך הכעס על תמיכת ארצות הברית בכורדים בסוריה, בעיקר בעת הלחימה נגד דאע"ש בעיר כובאני ובעת הקמת מיליציית "הכוחות הדמוקרטיים הסוריים", שהתבססה ברובה על כוחות כורדיים וחומשה על ידי ארצות הברית בנשק מתקדם. גם הסנקציות הקשות נגד איראן ותמיכתה הגוברת של ארצות הברית בישראל עוררו את זעמו של הציבור. ולבסוף, העברת השגרירות האמריקאית בישראל מתל אביב לירושלים סימנה נקודת שפל חדשה.
בה בעת החלה טורקיה להתרחק גם מן האיחוד האירופי. ראשיתה של ההתרחקות בהבנה שלמרות הנכונות הטורקית לעמוד בתנאי האיחוד, אין למדינות אירופה נכונות אמיתית לצרף אליהן את המדינה המוסלמית הגדולה. היחסים התדרדרו במהירות בעקבות הביקורת האירופית על סתימת פיות, השלכת אנשי תקשורת ואופוזיציה לכלא, ומעצרים ללא משפט אחרי ניסיון ההפיכה ב־2016. בשנים האחרונות ברור למנהיגי טורקיה שהסיכויים להצטרף לאיחוד האירופי אפסיים. הצעד האחרון בהקשר זה, החלטת האיחוד להטיל סנקציות על טורקיה בשל קידוחי הניסיון שלה ליד חופי קפריסין, ואי־הנכונות להבין את נקודת המבט הטורקית, הם נקודת מפנה חריגה בחומרתה.
מן העבר השני הלכו והתהדקו היחסים בין טורקיה לרוסיה. ירח הדבש בין השתיים התחיל דווקא אחרי שטורקיה הפילה מטוס קרב רוסי בסוריה, וטייסו צנח ונרצח על ידי מיליציה פרו־טורקית. הניסיונות הטורקיים לבקש מחילה משכנתם הצפונית הניבו דיאלוג משמעותי, ובין שאר צעדי הפיוס החליטו הטורקים לרכוש מרוסיה מערכת הגנה אווירית, ככל הנראה, בלי להבין את מלוא משמעותו של הצעד הזה, ובכלל זה את הפגיעה באמון והסיכון לזליגת ידע חסוי על מערכות נשק ומטוסים של נאט"ו לרוסיה ובעלות בריתה.
כבר לפני חודשים רבים הבהיר הממשל האמריקאי לטורקים שארצות הברית מחויבת על פי חוק להטיל סנקציות במקרה כזה. אולם מכיוון שטורקיה השקיעה כסף ומשאבים רבים בתוכנית ה־35-F, סברו קברניטיה שארצות הברית לא תעז להוציא את טורקיה מרשימת המדינות הזכאיות לרכוש את המטוס המתקדם. הם טעו בהערכתם. אומנם מפקד כוחות נאט"ו הצהיר מיד שטורקיה נותרה חברה מרכזית בברית הצפון אטלנטית, אולם הסנקציות הוטלו, ואפשר כבר לספור את הימים עד שגם החוט האחרון הזה יתנתק.
הסנקציה האמריקאית מזרזת את תהליך החלפת הפטרונים שהיה בעיצומו גם קודם לכן. ממעוף הציפור התהליך ברור. כמו ספרד בספר "רפסודת האבן" של ז'וזה סראמאגו, חצי האי האנטולי הולך ומתנתק מיבשת אירופה ומתחבר לכוחות שמנגד.
למהלך הזה יהיו השלכות שליליות על שני הצדדים בכמה תחומים: כלכלתה של טורקיה תמשיך ותיפגע, בעיקר בגלל חששם של משקיעים מאי־יציבות מבנית, ובשל צמצום בסחר ובתיירות בינה לבין מדינות המערב. הקשר בין טורקיה לבין רוסיה ימשיך להתהדק, וכך גם הקשר בינה לבין איראן, אויבתה הגדולה של ארצות הברית באזור, ובהיעדר המטרייה המשותפת של נאט"ו וארצות הברית, תחריף המתיחות בין טורקיה לבין שכנותיה, ובעיקר יוון, קפריסין וישראל.
גם הצד האמריקאי יינזק מהפגיעה ביחסים. ארצות הברית עלולה לאבד אחד מהנכסים החשובים ביותר שלה במזרח התיכון מול רוסיה, מול ארגוני הג'האד ומול סוריה של בשאר אל־אסד. אם התהליך יימשך באותו הכיוון ובאותו הקצב, בשלב כלשהו יגבר הלחץ וארצות הברית תיאלץ להוציא את טייסותיה ואת אמצעי הלחימה הגרעיניים שלה מבסיס אינג'ירליק ומאתרים אחרים בטורקיה.
אולם יש לזכור שגם הקשרים בין טורקיה לבין רוסיה רצופים בעיות וחשדנות הדדית. יש בין החוקרים מי שסבורים שמיקומה הגאו־פוליטי של טורקיה, זה שהוביל את הורתה, האימפריה העות'מאנית, לאין ספור חיכוכים עם המעצמה הרוסית מאז המאה ה־17, ופחדה מפני הגמוניה רוסית, יאלצו אותה בסופו של התהליך למקם את עצמה שוב במחנה הנגדי.
