ב־25 ביולי הלך לעולמו נשיא תוניסיה, בג'י קאיד א־סבסי. בן 92 היה במותו. א־סבסי נבחר לתפקידו בשנת 2014, והיה מדינאי תוניסאי ותיק, מדור המאבק לעצמאות נגד השלטון הקולוניאלי הצרפתי. הוא שירת בתפקידים בכירים בשלטון לאחר העצמאות (1956), ועמד בראש ממשלת המעבר שקמה בתוניסיה לאחר המהפכה שפרצה במדינה ב־2011 והפילה את משטרו של זיין אל־עבידין בן עלי.
למרות גילו המבוגר, היה א־סבסי במצב בריאותי טוב עד החודשים האחרונים, ונחשב דמות מרכזית בחיים הציבוריים בתוניסיה. על רקע התדרדרות מצבו בחודש האחרון מותו של הנשיא לא היה מפתיע, ובכל זאת הוא טלטל את תוניסיה, המתמודדת עדיין עם אתגרים רבים בעקבות מהפכת 2011. מותו של נשיא תוניסיה זכה לדיון מצומצם בישראל, שגם כך אינה מרבה להתעניין במדינה זו. רשימה זו תסקור בקצרה את חייו של א־סבסי, את הנושאים שבהם עסק בהיותו נשיא והותיר בהם את חותמו, וגם את השאלות העולות על עתידה הפוליטי של תוניסיה שלאחר א־סבסי.
א־סבסי נולד בשנת 1926 בעיירה סידי בו סעיד, הסמוכה לבירה תוניס, ורכש השכלה משפטית בפריז. בתקופת המאבק הלאומי הוא התקרב לחביב בורגיבה, מנהיג התנועה הלאומית התוניסאית, ואף הגן עליו כשנעצר על ידי השלטון הצרפתי. לאחר העצמאות היה, בין השאר, שר הפנים, ואחר כך החזיק בתיקי ההגנה והחוץ בממשלות תוניסיה בשנות שלטונו של הנשיא בורגיבה (1987-1957). א־סבסי היה מנאמניו הבולטים של בורגיבה ודבק בעקרונותיו: מדיניות פרו־מערבית מתונה, חתירה מתמדת ליציבות פוליטית, טיפוח קונצנזוס והסכמה לאומית רחבה, לאומיות ופטריוטיזם באוריינטציה חילונית, וקידום מעמדן של הנשים. הרעיונות האלה הם עד היום עקרונות יסוד של חלקים נרחבים בחברה התוניסאית, ומעידים על ייחודיותה. לאחר שהדיח בן עלי את בורגיבה ב־1987 הסתייג א־סבסי מהמשטר החדש ומהשחיתות שאפיינה אותו, והתרחק במשך הזמן מהחיים הפוליטיים.
ניסיונו הפוליטי ומעמדו הציבורי עמדו ברקע מינויו של א־סבסי לראש ממשלת המעבר שקמה בתוניסיה לאחר המהפכה ב־2011. א־סבסי התגלה כמנהיג אחראי, והפגין תבונה פוליטית ורגישות ציבורית בניווט תהליך המעבר משלטון דיקטטורי להקמת מערכת פוליטית דמוקרטית. גם לאחר ניצחון התנועה האסלאמית "אל־נהדה" (התחייה) בבחירות לאסיה הזמנית המכוננת באוקטובר 2011 הפגין א־סבסי את מה שבישראל מכנים "ממלכתיות", והעביר את מושכות השלטון לתנועה זו. הצלחתו הפוליטית בממשלה הזמנית והביקוש לחלופה פוליטית חילונית הביאה את א־סבסי להקים ב־2012 את מפלגת "נידאא תוניס" (קריאת תוניסיה). המפלגה עמדה בחזית המאבק הגובר בממשלה האסלאמית, וא־סבסי עצמו פעל (והצליח) להביא לסיום כהונתה בתהליך מוסכם ומבוקר של שיחות עם יריביו הפוליטיים מבלי לזעזע את היציבות הפנימית.
הודות לרוח זו הצליחה הממשלה הטכנוקרטית שהוקמה תחתיה זו לסיים את תהליך ניסוח החוקה הדמוקרטית החדשה לתוניסיה. בכך הפכה תוניסיה ל"סיפור ההצלחה" של מהפכות האביב הערבי. הישג זה, לדעת פרשנים החוקרים מקרוב את תוניסיה, משקף מעל לכל את עקרונות היסוד של הפוליטיקה התוניסאית שצוינו לעיל. הביקורת הציבורית על התנהלות הממשלה בראשות "אל־נהדה" סללה את הדרך לניצחונו של א־סבסי ומפלגתו בבחירות לפרלמנט ולנשיאות שהתקיימו ב־2014.
בשנות נשיאותו דבק א־סבסי בחיזוק המערכת ה"רפובליקאית" (או ה"ממלכתית") בתוניסיה. הוא פעל לקידום החזון של מדינה חזקה וחברה חילונית מודרנית. א־סבסי נמנע מעימות עם האסלאמיסטים וחתר לקיים דו־שיח ושיתוף פעולה עימם. הוא הקים ממשלה רחבה, שכללה גם את "אל־נהדה", ועמד בקשר שוטף עם מנהיגה, רשיד אל־ע'נושי, במסגרת העיקרון של טיפוח הסכמה לאומית רחבה. חלק מתומכיו התנגדו להתנהלותו כלפי האסלאמיסטים, אחרים הסתייגו ממהלכי חנינה שיזם עבור בכירים במשטרו של בן עלי, בעיקר בתחום השחיתות, אבל "באג' בוג'", כינוי החיבה שהוצמד לו, נהנה מתדמית "המבוגר האחראי" בתוניסיה המשתנה.
הוא לא נרתע מלהכיר בקשיים ובבעיות שעמדו על סדר היום (כמו, למשל, מספרם הגדול של צעירים תוניסאים שהתנדבו לצאת להילחם בשורות דאע"ש) או לקדם חוקים שעוררו פולמוס ציבורי (כמו היוזמה לשינוי חוקי הירושה כדי להעניק שוויון לנשים, בניגוד להלכה המוסלמית). בתוך כך גברה גם הביקורת על הנעשה בשורות מפלגתו, ובעיקר ממה שנראה כניסיון השתלטות של בנו, חפיט' קאיד א־סבסי, על מנהיגות המפלגה. שאלות אלו עדיין עומדות על סדר היום בתוניסיה. העקרונות שקידם א־סבסי יהיו קרוב לוודאי חלק ממורשתו הפוליטית.
בחודשים האחרונים חלה התדרדרות במצבו הבריאותי של א־סבסי, והוא הודיע כי לא יתמודד בבחירות לנשיאות בנובמבר 2019. הציבור בתוניסיה קיבל בצער רב את הידיעה על מותו וגדש את רחובות הבירה תוניס בזמן הלווייתו. ממשלת תוניסיה הכריזה על שבעה ימי אבל במדינה. השתתפותם של מנהיגים זרים רבים (ובהם נשיא צרפת מקרון) הבליטה שוב את התמיכה הבין־לאומית בתוניסיה ואת הרצון ב"הצלחתה". השאלה המרכזית הנשאלת כעת בתוניסיה היא כיצד ייראה העתיד הפוליטי במדינה.
עד עתה התנהל תהליך העברת השלטון לאחר מות הנשיא באופן מופתי. הפרלמנט התוניסאי התכנס, ועל פי החוקה אישר ברוב גדול את מינויו הזמני של היושב ראש, מוחמד אל־נאסר לתפקיד הנשיא. הבחירות לנשיאות הוקדמו לחודש ספטמבר. בכך הפגין הפרלמנט, למרות היעדר תקדימים חוקתיים, נאמנות לעקרון היציבות הפוליטית והקונצנזוס, עיקרון שסייע לתוניסיה לנווט את דרכה בשנים האחרונות. למרות הצלחת העיקרון הזה, יש פרשנים בתוניסיה התוהים אם לא הולך וקרב הרגע שבו תיאלץ המדינה התוניסאית לנטוש את המאמצים לטפח הסכמה רחבה, המונעים, לדעתם, הכרעה בשאלות פוליטיות וחברתיות חשובות. ממשיכי דרכו של א־סבסי יעדיפו, ככל הנראה, להימנע מכך.
ד"ר דניאל זיסנויין הוא עמית מחקר במכון טרומן באוניברסיטה העברית. תחום מחקרו הוא ההיסטוריה המודרנית של צפון אפריקה
