מתנשקים החוצה!

אין להתפלא, כמובן, שאת הקמפיין נגד הסדרה ג'יני (Jinn) ומשתתפיה מנהיגים אסלאמיסטים. אין להתפלא גם על כך שמצטרפים אליהם יריביהם מקרב השמרנים; אלה גם אלה אינם חלוקים ביחסם לנאורות, והם מתיימרים לייצג ערכים וסטנדרטים קולקטיביים וקהילתיים. אולם עבור המתבונן מבחוץ הייתה עמאן אמורה להשמיע קול אחר, חלש ככל שיהיה, הניכר בפועל בהיבטים רבים של חיי העיר. עמדה כזאת, שולית אך קיימת, ניכרת במידה זו או אחרת בערים ערביות רבות. בביירות, למשל, היא זו שסייעה לאמן זיאד עיתאני כאשר המשטר המושחת יצא נגדו. גם בעזה היא זו שסייעה לצעירות שקראו תיגר על שלטון חמאס – במקרה ההוא זכו הצעירות לחסותם של ארגוני זכויות אדם, הנתמכים על ידי אליטות ונהנים ממידה מסוימת של השפעה.

אולם בעמאן קרה דבר מדהים. בירדן אין משטר עריץ או חוקים מקפחים, אך יש בה עימות מול חברה מסורתית. אין זה עימות אלים, ואפשר להגדירו במסגרת משפטית. הוא אינו דורש אומץ לב כמו זה שמאפיין פועל מצרי אמיץ המערער על המשטר הצבאי בארצו או פעיל פלסטיני למען זכויות אדם בעזה. אולי ארגיז כאן חברים ירדנים שאומנם נדהמו מהקמפיין נגד שחקני "ג'יני", אולם את מחאתם ואת אימתם מהכוח ומההשפעה של השמרנים הם ביטאו רק בשיחות פרטיות, או לכל היותר בפוסטים יבשים ברשתות החברתיות. בה בשעה הגיע קמפיין ההכפשה לרמות כאלה שחלק משחקני הסדרה נאלצו לעזוב את ירדן, ואימהות ירדניות קצפו על הסדרה המתירנית הפוגעת בנפשותיהם הרכות של ילדיהם.

 

אם כך, מה סוד רתיעתן של האליטות בעמאן מהתמודדות פשוטה כזאת? הרי הן יכולות להביע מחאה במגוון אמצעים, שכן ירדן מאפשרת מידה מסוימת של חופש פוליטי וחופש ביטוי. לראיה, הנסיך עלי – אחיו של המלך – צייץ בטוויטר נגד קמפיין ההכפשה, והרשויות עצמן התירו את צילומם של פרקי הסדרה.

 

אלא שה"נאורים" בעמאן מפוצלים לשניים. חלקם שמאלנים המזדהים עם אוכלוסיות שמרניות ואינם חשים שמן ההכרח להיאבק בהן כעת, לנוכח המאבק הגדול יותר ב"אויבים מן החוץ". אחרים משתייכים לאליטות מהמעמד הגבוה או הבינוני־גבוה. אלה חשים שכל עימות עם הכוחות המסורתיים עלול לשלול מהם את זכויות היתר שלהם, ומעדיפים לחיות באיים מבודדים משאר תושבי העיר. כך נותרה העיר ללא מרחב ציבורי שבו מקיימים תושביה ויכוח על רעיונות, על אמונות ועל אורח חיים. הנאורים הפקירו את העיר בידי אסלאמיסטים ושמרנים, ואלו הקצו לבני עירם העשירים אזורי התבודדות שלווים ומנותקים מהמולת העיר וממורכבויותיה.

 

המדינה הירדנית ניצבת בתווך, בין הכוחות המסורתיים לבין האליטות הכלכליות המודרניות, ומעודדת אותם לקבל זה את זה. זה מה שמקשה על איחוי הקרעים: אין מי שיטפל בפערים הגדולים בין השכבות החברתיות. יש ירדן של העשירים ויש ירדן של העניים, וביניהן מעמד ביניים שהשפעתו חלשה והוא רגיש לנסיבות כלכליות הפכפכות. במעמד הביניים הזה יש לאסלאמיסטים נוכחות והשפעה.

 

שחקני הסדרה "ג'יני" מתקשים לחיות בארצם וגורשו מעירם בבושת פנים. הם הותקפו לא על ידי משטר צבאי מעוול, אלא על ידי משטר חברתי שמשפחותיהם היו חלק ממנו. הם לא מצאו מי שיגן על זכותם ועל חירותם. האם הפרו את החוק? שאלה זו לא עמדה לדיון משפטי. ייתכן שהפרו אותו, אבל אז המחלוקת הייתה עוברת למגרש אחר. אולם מי שביקש להגן על הזכות להפיק את היצירה ולהציגה התמקד באיכות הירודה של התוכן הטלוויזיוני ולא בזכות קיומו, ובכך הצטרף למעשה ללהקת הזאבים שהתנפלה על השחקנים.

 

עמאן מסוגלת להכיל דיון כזה ועימות כזה, אך אחד מהצדדים החליט לסגת והותיר את הזירה לאסלאמיסטים ולשמרנים קולניים. גם המדינה עצמה החליטה לסגת מהעימות, למרות שתפקידה הוא להעניק את חסותה לדיון כזה ולהגן על שחקנים שלא הפרו את החוק.